נגה ארז, מפיקה, יוצרת וזמרת מהבולטות בסצנת הפופ האלקטרוני בישראל, שהוחתמה לאחרונה בלייבל הנחשב City Slang– משחררת את 'off the radar' , אלבום הבכורה שלה.

בשנתיים האחרונות ארז חרשה את מיטב הבמות בארץ; היא הופיעה עם שלומי שבן, בהתחלה כמופע פותח ולאחר מכן הצטרפה אליו לקדמת הבמה, עשתה הופעות עם הפרויקט שלה (בליווי רן יעקובוביץ' בתופים) ועבדה על אלבום הבכורה שלה יחד עם אורי רוסו.

נגה ואורי אחראיים לכל המילים, הלחנים וההפקה – חיבורים בין ביטים, לטקסטים אישיים וחברתיים, מגע של היפ-הופ, הרבה אלקטרוניקה - מרענן, יצירתי ונהדר.

עוד בטרם שחררה סינגל רשמי, נגה נבחרה להופיע בפסטיבל פרימוורה, במשחקים האולימפיים בריו ובפסטיבלים שונים ברחבי אירופה ואף חיממה אמנים בינלאומיים כמו Moderat, Roosevelt ו- Crystal Castles.

הסינגל הראשון אותו הוציאה, Dance while you shoot, יצא בבכורה עולמית במגזין- loud and quiet ותוך זמן קצר היא התנוססה במגזינים נחשבים נוספים כמוNME  שהכתיר אותה לאחת היוצרות המבטיחות ל-2017, התארחה לסשן לייב באולפנים של Nylon, ו-Paste, הגיעה לעמוד הבית של billboardבמסגרת כתבה על הופעות מומלצות ועוד. גם הסינגל השני , Pity, התפרסם באתרים פופולארים כמו DIY וזכה להשמעות בתחנות רדיו מובילות, ביניהן 6BBC, לאחר שחרור הסינגל הראשון יצאה ארז לסיבוב הופעות בלונדון, ברלין, פריז וניו יורק ולאחרונה אף הופיעה בפסטיבל SXSWבאוסטין. היא גם אישרה את השתתפותה בפסטיבל פרימוורה (שוב).

המגזינים הבינלאומיים כבר חוגגים סביבה – עם מאות (!!) כתבות במגזינים ובבלוגים הנחשבים ביותר לאורך החודשים האחרונים, סופרליטיבים על החדשנות המוזיקלית והשוואות לאמנים כמו M.I.A.

השלישייה החדשנית TATRAN, נחשבת בעיני רבים כתופעה - זכתה להצלחה עולמית יוצאת דופן וקהל מעריצים אדוק בכל רחבי העולם. אלבום הבכורה שלהם, Shvat, היכה גלים באופן חסר תקדים. הם מילאו את הבארבי פעם אחר פעם ואף נכנסו לפלייליסט יום של גלגלצ, הסתובבו ברחבי העולם - אירופה, ארה"ב, ועד דרום אפריקה. וכעת, בהמשך המסע המוסיקלי הייחודי שלהם, הם מציגים את האלבום השלישי שלהם - "No Sides".

במהלך חמש השנים האחרונות מאז היווסדה של הלהקה בתל אביב, טאטרן בוחנת מגוון עצום של צלילים על תפר הפופ האוונגרדי, ספקטרום המשתרע אל מעבר לגבולות כלי הנגינה שלהם. הם משוטטים בחופשיות בעולם העשיר שלהם, בתוך נופים מוזיקליים לא נודעים. הופעותיהן החיות משלבות צלילים עוצרי נשימה עם אווירה מהפנטת, בשילוב עם תחושה של אינטימיות עמוקה ועוצמה. גיטרה פסיכדלית רב-תכליתית של תמוז דקל, בס דינאמי וחסר גבולות של אופיר בנימינוב, ודן מאיו - על תיפוף עתידני וחד פעמי. ביחד הם טאטרן, מהווים תזמורת מרתקת בת שלושה חלקים.

באלבומם השלישי, No Sides, טאטרן משלבים את נגינתם הווירטואוזית ואת הצליל העמוק של הלייב, עם האלתורים הבלתי נלאים ועם התקשורת העמוקה, העל-חושית שלהם; "No Sides" הוא עדות לחוויה המוזיקלית המקדימה את זמנה של טאטרן. חלון תיעודי לנשמותיהם, שנחשף, נטול יומרות, מחובר להווה, ומוקדש כולו למצב הרוחני והרגשי שבו היו בעת יצירתו.

קצת קשה להאמין אבל אלבום הבכורה של ויקטוריה חנה יוצא רק עכשיו, שנים אחרי שהיא מכשפת קהלים ותקשורת בארץ ובעולם. ויקטוריה חנה, אמנית קול, זמרת-יוצרת משלבת בין הפקות מלאות גרוב לטקסטים מן המקורות בלבד. היצירה המוזיקלית המרתקת שלה בשילוב הופעה יוצאת דופן וקליפים שאי אפשר להוריד מהם את העיניים, הפכו את חנה לתופעה ויראלית חוצת גבולות ויבשות.

רק לפני שנתיים הוציאה את הסינגל הראשון שלה "אלף בית" (הושע נא) - תפילה להורדת גשם על פי סדר האלף בית - מתוך ״סדר הושענות" שהכה גלים ברחבי הרשת, מתקרב למיליון צפיות, הפך גם ללהיט רדיו גדול והשאיר טעם של עוד.

את המוזיקה שלה הגדירו כבר כהיפ הופ ארמי, ראפ קיצבי ופרוע מטקסטים עבריים עתיקים ועוד, אבל למען האמת, חנה היא אמנית בלתי ניתנת להגדרה ואי אפשר שלא להשתאות מיצירתה. ההגדרה "זמרת" לא מכילה את טווח השימושים המגוונים והעמוקים שהיא עושה עם הקול. היא יוצרת קוסמופוליטית ורב גונית שבודקת את גבולות הצליל. לועסת אותיות, בולעת הברות, נעה בין עתיק לעכשווי ומעניקה חיים חדשים לטקסטים מן המקורות. הופעתה ייחודית, מפתיעה ומהפנטת ואינה דומה לאף אחת שנראתה בארץ. היא סוערת, שברירית, יפה וחושנית, חסרת מעצורים.

חנה נולדה וגדלה בבית חרדי בירושלים והתחילה לשיר בגיל צעיר, למרות גמגום מולד שמלווה אותה עד היום. הגמגום, לדבריה, הוא בעצם המתנה הכי גדולה שקיבלה ומה שהוביל אותה לחקור את גבולות הצליל וההגייה, היא החלה במסע פנימי לפה כדבר בורא, וכך יצאה למסע המסעיר של חייה.

רק בשנים האחרונות, התפנתה חנה לסיים את העבודה על אלבום מלא ראשון, אחרי שהטביעה את חותמה במספר לא מבוטל של מקומות בעולם ואף הוזמנה לאחרונה ללמד באוניברסיטת ברקלי.

האלבום מחולק לשני חלקים:

חלק א' "ויקטוריה". במהותו - עבודת שפה ופירוקה בקצב, בהפקת תמיר מוסקט, איתו חנה שיתפה בעבר פעולה לא מעט עם הרכבו הבלקן ביט בוקס.

חלק ב' "חנה", בהפקת המפיק ההולנדי פרנק וואן דר ווי. במהותו הקלטות אקוסטיות קלאסיות, הוא נשען על עבודת קול חוצת גבולות.

כעשר שנים אחרי תחילת העבודה, סוף סוף, האלבום של אורסולה שוורץ הושלם. לאורך השנים האלה, נכתבו קרוב לשלושים שירים, כל מיני גרסאות דמו זלגו לרשת - חלקן הגדול גם מצא את דרכו לבלוגים, למיקסטייפים ואפילו לשידורי רדיו בתחנות שונות (מקול הקמפוס ועד תחנות הרדיו הארציות).

גרסאות אולפן מוקדמות התחילו לצאת לאור ב-2014 ו-2015, אבל רק עכשיו (וכמה שחיכינו לרגע הזה), יש אלבום שלם - ובלי שום צורך לשקף אובייקטיביות, מדובר באחד האלבומים המרשימים ביותר שיוצאים לאור דרכנו (ואתם יודעים מה? בכלל בשדה המוזיקה הישראלית) בימים האלה.

אורסולה שוורץ מצליחים לפצח את המוזיקליות הגדולה שיש בטקסטים שבמבט ראשון עשויים להיראות מורכבים ואולי אפילו בלתי-ניתנים-להלחנה. לפעמים זה זורם עם תחושה פופית, לפעמים זה שורט - אבל זה תמיד מהלך קסם על המאזינים שיתמסרו לשיר.

אלבום מלא ברגש, עם יכולת לבנות עיבודים שמלאים בדקויות של צלילים לטובת שירים מלודיים וקולחים. גיטרה ובס, קלידים ומחשב, ויולה וכינור, תופים וכלי הקשה מהמזרח, ואפילו מסרק - כולם משמשים כדי למצוא את המעטפת המוזיקלית הנכונה והשלמה ביותר לשירים.

מרוק לטריפ-הופ, מפוסט-פאנק לפריק-פולק, מכאן לשם. לכו תגדירו כזה מארג עשיר של השפעות שזורם בטבעיות בין שירים שונים.

את המילים האלו כתב עמיר לב על יעל איזנברג (26), זמן קצר לאחר שהזמין אותה לשמש כמופע הפתיחה של סיבוב ההופעות האחרון  שלו. רבים עוד זוכרים את יעל מתפקידה כחגית שקד בעונה השלישית של הסדרת הטלוויזיה הפופולרית "האלופה". כיום היא משקיעה את עיקר האנרגיות בהזנקת הקריירה המוזיקלית שלה, בה היא כותבת, מלחינה ושרה את כל שיריה.

המעבר מילדות לבגרות, הניסיון למצוא זהות, אהבה, משפחה, הביחד והלבד – הם הנושאים הבולטים שמעסיקים את יעל ביצירתה ומככבים באלבום הבכורה שלה "אני יודעת שמדובר בסוף". האלבום הופק על ידי יונתן לויטל, שעובד עם שורה של מוזיקאים בולטים, ביניהם יהודה פוליקר והילה רוח. דניאלה ספקטור השתתפה בהפקה המוזיקלית של שניים מהשירים ("לביאה" ו"האדם היחיד")..

"האלבום מותיר בצד את שאלת הז'אנר המוזיקלי", אומרת יעל.
מי שמאזין לו אכן נוכח שהוא מאתגר לקיטלוג. הוא לא נשמע מכאן, הוא מושר כולו בעברית  ומי שיעצום עיניים יוכל לדמיין את הזמרת פוסעת ברחובות אירופאיים קרירים, אך מי שיקשיב באמת גם יחוש את רחובות תל-אביב שבהם היא מסתובבת ובהשראתם כותבת את דבריה בישירות צברית נטולת גינוני איפוק.

יעל תקיים מופע חגיגי לאחר צאת אלבום הבכורה באוקטובר 2017, בתיאטרון תמונע.

פלורה מסתמנת כאיט גירל של התקופה עם שני שירים ברוטציית שידור גבוהה ברדיו ארצי, פרסומת חדשה שהיא מככבת בה ל paypal וביקורות שגורמות אפילו לנו להסמיק.

לפלורה (לירון משולם) כבר יש ברזומה שני אלבומים, סיבובי הופעות בחו"ל וקהל לא מבוטל של עוקבים. באלבומה החדש והראשון בעברית "מקום", יש אסופת שירים אישיים (שהיא כתבה, הלחינה, הפיקה מוזיקלית ושרה) שעטופים בלחנים כובשים, בסאונד מוקפד, ובהפקה שמדברת את עולם האינדי-פופ העכשווי כשפת-אם.

"מותר" הסינגל הראשון התקבל באהבה וחום בקרב מאזינים, עורכים ומבקרי מוזיקה, "שיר לשיפור המצב רוח" שהקליפ שלו לא פחות ממרהיב, הוא זריקת אנרגיה ממכרת. שניהם הושמעו בתחנות הרדיו ומביאים לידי ביטוי את קולה העדין והיפה של פלורה שמשתלב בין ביטים אלקטרוניים לבין כלי נשיפה, כלים אקוסטיים ושאר צעצועים שרוקמים מרבד מוזיקלי מענג ומרענן.

פלורה הופיעה בשנים האחרונות בעולם: צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, דרום קוריאה וארה"ב ובישראל תוך שהיא צוברת קהל מעריצים. ב 2013 ו 2015 היתה קלידנית וזמרת בהרכבו של אסף אבידן והופיעה עמו ביותר מ 200 הופעות שכללו גם פסטיבלי ענק. ב2015 היתה המופע הפותח של כל טור האביב של אסף אבידן שכלל 23 הופעות באירופה מול אלפי אנשים. התגובות לא איחרו להגיע ועמוד הסאונדקלאוד שלה נגדש האזנות.

היא גדלה בבית מוזיקלי, בת לגיטריסט קלאסי, שחשף אותה לעולמות מגוונים. לאחר שסיימה לימודים באקדמיה למוזיקה בירושלים, הוציאה ב 2010 את אלבום הבכורה Happy Todayבאנגלית שהתאפיין בסאונד אלקטרוני חדשני. ב 2014 יצא אלבומה השני Everything IsHereשהמשיך את הקו של הראשון והמשיך לחקור את הסאונד האלקטרוני עם שימוש במקלדות וינטאג' וסימפולים.

פבריציו דה-אנדרה (Fabrizio de André), גדול היוצרים/זמרים בהיסטוריה המוזיקלית של איטליה במאה העשרים. הכלאה איטלקית בין לאונרד כהן וברסאנס, דילן וז'ק ברל (או אפילו אריק איינשטיין ומאיר אריאל, אם תרצו). דה-אנדרה היה למוזיקה מה שפליני היה עבור הקולנוע האיטלקי – עם בלדות אהבה מרירות, ביקורת פוליטית ודתית נוקבת וסקרנות בלתי נגמרת לחייהם היום-יומיים של דמויות שוליים בחברה האיטלקית. שיריו ואלבומיו הרבים זכו למעמד קאנוני בתרבות האיטלקית המודרנית, מעמד שרק גדל מאז פטירתו בסוף שנות התשעים.

לרועי ריק, סולן הקולקטיב ונגן מפוחית ידוע במחוזותינו, יש רומן ארוך שנים עם יצירתו של דה-אנדרה. הכל התחיל לפני עשור, כשלהיות מוזיקאי עוד לא היה בכלל בתכנון ורועי עבד כפועל פשוט ולא מוצלח במיוחד ביקב בדרום טוסקנה. שם, בין הגפנים, רועי נחשף למוזיקה של דה-אנדרה שנתקעה לו בראש ונכנסה לו אל הלב. שנים לאחר מכן, בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, הוא הכיר את אלה אילון, דוקטורנטית להיסטוריה וחובבת דה-אנדרה כמותו. יחדיו הם החלו לתרגם מבחר שירים מהקריירה הענפה של דה-אנדרה, תוך ניסיון לשמור מצד אחד על יופיים המקורי ומצד שני לבצע "עלייה" עבורם למציאות ישראלית עכשווית – לאט לאט, הכפר האיטלקי הפך לכפר סבא, סמטאות ג'נובה התחלפו בסמטאות יפו ואת מקומו של הכומר השתיין תפס הרבי השקרן, אבל האהבה נשארה אותה האהבה, לטוב ולרע.

כשאת עמדת ההפקה מאייש יוסי מזרחי, חברו משכבר הימים בקולקטיב, הסתיימה לה סוף סוף העבודה רבת השנים על הפרויקט: אלבום המכיל את מיטב היצירות של דה-אנדרה בעברית, בביצועו של רועי ובשיתוף שלל חברים ומוזיקאים מוכשרים ביותר (תום דרום, יעל דקלבאום, ספי ציזלינג, אלברט סופר, עמנואל סלונים, רועי רבינוביץ', גל קליין ורבים אחרים) שנשבו בקסמם המיוחד של השירים ובלהט של רועי...יחדיו הם יצרו אלבום המשלב חדש וישן, איטלקי וישראלי, עומק והומור, חיוך ודמעה.

בלטר, יוצר ומבצע במסורת הטרובדורים הגדולים - ישיר, מחוספס, פואטי ויומיומי - מספר סיפורים אישיים וקטנים שנרקמים יחד לאלבום עמוק וחודר. אלבום שהוא מעין יומן-מוזיקלי על אהבה, פרידה, אינטימיות ובדידות.

לצד בלטר, מנגנים באלבום: יובל שפריר ואמיר גרומן, איש מריונטה סול (שגם הפיק את האלבום).

בלטר החל את הקריירה המוזיקלית שלו בראשית שנות העשרים לחייו, כקלידן, מלחין וזמר בלהקת גוונים כהים (לצד ירונה כספי ויעל כהן, מתופפת המכשפות). מאז, שיתף פעולה עם אמנים כגון אהוד בנאי, עמיר לב, דויד פרץ, רפי פרסקי ועוד...

בשנת 2005 יצא אלבום הבכורה שלו "השמש, הרוח, השד והים", שזכה לתגובות חמות מהקהל ומהמבקרים כאחד.

האלבום הופק ע"י ניתאי הרשקוביץ - מהיוצרים הישראלים הבולטים בסצנת הג'אז העולמית (וגם הפסנתרן שמנגן עם אבישי כהן, הבסיסט, בשנים האחרונות). 

מוזאיקו, הרכב אינסטרומנטלי השואב השראה מעולמות הג'אז, מוזיקה קלאסית ומוזיקה אתנית. המוזיקה נכתבת ע"י דביר שדה וליאב ברוך ונבנית בתהליך יצירה משותף של כל חברי ההרכב. 
דביר שדה (פסנתר) תלמידו של פרופ' אנדרה היידו בקומפוזיציה מגיע מעולם המוזיקה הקלאסית. ליאב ברוך (עוד) הגיע מעולם הג'אז והשתלם במוזיקה הודית בוראנסי לאחר מכן המשיך לאקדמיה למוזיקה בירושלים ללימודי קומפוזיציה, שם נפגשו השניים. החיבור ביניהם הביא אותם לחיפוש דרך בה יוכלו לשלב פסנתר עם מוזיקה מן המזרח. יחד עם אלמנטים מעולם הג'אז בפסנתר והסגנון הבלתי שגרתי של ליאב על העוד נוצר המרכיב הבסיסי בסאונד הייחודי של מוזאיקו. 
אליהם הצטרפו שמרי אחיעם (כלי הקשה) שמביא איתו סגנון נגינה רך ומדויק, ודרור טובול (קונטרבס) המתמחה בקונטרבס ערבי, ויחד הקימו הארבעה את ההרכב מוזאיקו.

המוזיקה של ההרכב מתכתבת עם עולמות מוזיקליים שונים, אך נשארת בלתי מחויבת לגבולות המסגרת הקונבנציונאליים של סגנונות אלו,  ומכאן ייחודה.
האלבום כולל 11 יצירות מקוריות, ולאחר ששחררו את הסינגל הראשון מתוכו,  ,"Potatoes"שהתקבל בחום (עם עשרות אלפי צפיות ביוטיוב), הם משחררים את האלבום כולו ואיתו סיבוב הופעות השקה ברחבי הארץ.