חיפוש בקטלוג
מקבץ משובח של הוצאות חדשות יותר (וחדשות פחות) ממיוזיק און ויניל פלוס שלושה אלבומים שיצאו דרכם בשנתיים האחרונות לפניכם. ואל תתנו לתיאור הלקוני הזה להטעות אתכם – הוא נובע מהסיבה הפשוטה שאפילו לנו זה נראה מוגזם ליפול כל הזמן מהכיסא כתוצאה מהאלבומים שמיוזיק און ויניל מעלים באוב ומוציאים מחדש, אך לא נשאיר כאן מקום לספק: כרגיל, הבחירות מבריקות, מגוונות ועושות צדק היסטורי, והפעם יעידו על כך האלבום השני של The Brothers Johnson מ-1977 בהפקתו של קווינסי ג'ונס, שישה אלבומים של ,Shocking Blue ההולנדים המעופפים, שארבעה מתוכם (האלבומים, לא המעופפים) מגיעים עם קטעי בונוס, אלבום הבכורה של Wallace Collection הבלגים (שכולל את Daydream, שיר שייתכן ושכחתם כמה אתם אוהבים), אלבום הבכורה והמגה-פסיכדלי של Blues Magoos, האלבום השני והפופי-פרום-פרוע של קווין איירס, שני אלבומי פופ פסיכדלי מעולים של The Coral, אלבום הפריצה של סזריה אבורה מ-1992 שכולל את השיר המפורסם ביותר שלה, ואלבום מפתיע של סרג'יו מנדז מאותה שנה.
בגזרת האלבומים החדשים יותר תמצאו את Got Soul של גיטריסט-העל רוברט רנדולף שיצא בתחילת 2017, את האלבום האחרון של גיטריסט הג'אז המהולל ביל פריזל ואת זה של הזמר התוניסאי ונגן העוד הייחודי דאפר יוסף.
תקליט נוסף שתמצאו פה, וראוי לציין אותו בנפרד מתוקף מעמדו ההיסטורי ומשום שהוא היחיד פה שלא יצא דרך מיוזיק און ויניל הוא זה של פסקול הסרט פסיכו (של אלפרד היצ'קוק) מאת ברנרד הרמן שהדרך הטובה ביותר לתאר אותו היא ע"י שימוש בשם של סרט אחר – פסגת הפחד. כל מילה נוספת, מיותרת.
ובל נשכח להמליץ לכם לגלול גם אחרי כל אלה לטובת תקליטים מצוינים שחזרו למלאי – מ-July ו-Camel ועד ג'ימי הנדריקס ועד אלכסנדר סקיפ ספנס, Weather Report וג'ף בק.
Fאנק – סול – רית'ם אנד בלוז:
THE BROTHERS JOHNSON - RIGHT ON TIME
LP
חם מהתנור, בהתחשב בעובדה שזו הוצאה חדשה ששוחררה ממש לאחרונה, אך הלכה למעשה מדובר באלבום שהוא חם ולוהט כבר 40 שנה, בערך מהרגע שבו יצא.
צמד האחים לואי וג'ורג' ג'ונסון שיגרו עצמם ללב המאפליה של סצנת ה-Soul האמריקאית. תחילה כנגני ליווי של בובי וומאק ובילי פרסטון, ואח"כ המשיכו אל קווינסי ג'ונס שהחזיר להם טובה כשהפיק את Right On Time, האלבום השני שלהם מ-1977. מבלי להמעיט ביכולות הנגינה הפאנקיות והגרוביות של צמד האחים, הייתה זו ההפקה המעמיקה של ג'ונס והעיבודים העשירים שנגזרו ממנה שפתחה להם דלתות רבות והביאה את האלבום הזה לחשיפה לה היה ראוי ולנחיתה בצמרות מצעדי הבילבורד השונים. כך זה כשה-Fאנק זורם בכפות ידיך, מוזיקת נשמה רכה כמו נוצה היא כמו מנטרה יומית ובין הנגנים
שחוצבים צלילים באלבומך אפשר למצוא את חטיבת כלי הנשיפה של Tower Of Power, את פסנתרן הג'אז ומלחין הסרטים דייב גרוסין ואת גיטריסט הפיוז'ן לי ריטנור שמנגן ב-Strawberry Letter 23, הלהיט הגדול באלבום ובמקור שיר של שאגי אוטיס.
עכשיו, כשאתם יודעים או נזכרים בכל זה, מה אתם עדיין עושים כאן? הזדרזו לדוג לעצמכם עותק מהר לפני שייגמר!
תותים זה נשמה:
ככה מדייקים:
מישהו לרוץ איתו:
ROBERT RANDOLPH & THE FAMILY BAND - GOT SOUL
LP
יש כאלה שכבר מכנים את הגיטריסט רוברט רנדולף בתור ה"ג'ימי הנדריקס של גיטרת הפדאל סטיל" בזכות נגינתו הפראית, והוא אפילו נכלל ברשימת מאה הגיטריסטים הגדולים ביותר בכל הזמנים המעודכנת של הרולינג סטונז.
עם בילד-אפ כזה, רצוי לגשת עם ציפיות גבוהות ודרוכות לאלבום החדש שלו ולהיווכח שכל מה שנטען לזכותו שריר וקיים, עם תריסר שירי רית'ם אנד בלוז באוקטן גבוה שמפרקים ונטענים בגרוב משחרר ו-soul מרומם ומשפריץ חיוביות לכל עבר, על אחת כמה וכמה ברגעים שהאצבעות של רנדולף כאילו מאבדות שליטה על הגיטרה ומאפשרות לו להפליג בדמיונו הפרוע, בעודו מנווט ע"י יכולותיו הווירטואוזיות, למחוזות מחושמלים רחוקים, ובמיוחד בשירים בהם מעצימים את החוויה האנרגטית אורחים כמו קורי הנרי מ-Snarky Puppy וזמרי הנשמה דריוס ראקר ואנתוני המילטון.
האם מדובר בקלאסיקת רית'ם אנד בלוז בת זמננו? הקשבנו שוב ושוב ושוב לשיר עם קורי הנרי ויש לנו שלוש מילים בשבילכם: לא. נכחיש. זאת.
תודה גם לכם:
יש. ועוד איך שיש:
ככה זה עובד תמיד:
פסיכדליה:
SHOCKING BLUE
AT HOME / SCORPIO'S DANCE / 3RD ALBUM / INKPOT / DREAM ON DREAMER / HAM
|
LP
|
LP
|
LP
|
LP
|
LP
|
LP
|
עבור יותר מדי חובבי מוזיקה ישראלים, Shocking Blue הם קודם כל "להקת כחול מזעזע" ויש להם רק להיט אחד (Venus) שאפשר (או עדיף) לזמזמם בהחבא. בסה"כ, מדובר בשיר לא רע בכלל, שבגלל שהצליח יותר מדי ונטחן עד דק - ואז עבר התעללות במסגרת פרוייקט הדיסקו Stars on 45 ונכתש סופית כש"זכה" לגרסת כיסוי של בננהרמה - יש בקרבנו אנשים שהיו שמחים לעשות וידוא הריגה לכותביו. אבל השיר הזה, שמופיע ב-At Home, האלבום השני של שוקינג בלו שיצא ב-1969, חוטא לצליל האמיתי של ההרכב ההולנדי שקם בהאג ב-1967 – רוקנ'רול אנרגטי שפעמים רבות מתחכך בפופ ופסיכדליה, ושברגעיו היפים יודע לאמץ לחיקו גם השפעות אוריינטליות. כמו למשל ברצועה Acka Raga, או בלהיט השני מתוך האלבום, Love Buzz, שסביר להניח שתמיד חשבתם שהוא שיר של Nirvana, אך תשמחו לגלות אותו מחדש בביצוע המקורי עם דגש על היכולות הווקאליות האדירות של סולנית הלהקה, מריסקה ורס, שנשמעת כמו גרסה צוענית וחושנית (יותר) של גרייס סילק מג'פרסון אירפליין.
ובכל זאת, בעקבות ההצלחה של Venus בארה"ב, ב-Scorpio's Dance, שיצא ב-1970, הלהקה התיימרה להישמע אמריקאית מלהקות אמריקאיות, ומתוך ניסיון מודע לכבוש את השוק המקומי אדיר המימדים. כך שלצד צילום הלהקה לצד קקטוסים בטקסס או אריזונה שמעטר את עטיפת האלבום, Scorpio's Dance מציע בעיקר קאנטרי-רוק ושירי הונקי-טונק. אלה שירים מצוינים לכשעצמם, עם הטאץ' ההולנדי הייחודי של שוקינג בלו, אבל דווקא השירים המכושפים באלבום, שנגעו בפולק, פסיכדליה ומוזיקה שבטית כמו Daemon Lover ו-I Love Voodoo Music, עשו את ההבדל בין Shocking Blue לבין כל להקת רוקנ'רול ממוצעת בתקופתם. ההתחכמות הקלה בשמו של אלבומם הרביעי מ-1971 שנקרא 3rd Album הייתה המשך ישיר לרוקנ'רול שהפך ישיר, חצוף ולפרקים פרוגרסיבי יותר, בכל מה שקשור לעיבודים ונגינה חייתית, ועם זאת מדויקת להפליא. ראויים לציון בהקשר הזה שירים כמו I Saw Your Face ו-Waterloo והקטע האינסטרומנטלי Simon Lee And The Gang כמו גם הלהיט מתוכו, Never Married A Railroad Man. Inkpot, שהיה אחד משלושת האלבומים שהלהקה הוציאה ב-1972, היה בסימן חזרה לשירי פופ-רוק עם שירים כמו I Ain't Never, גרסת הכיסוי ל-Jambalaya של האנק וויליאמס ושיר הנושא, אך כמו בכל אלבום של שוקינג בלו גם כאן יש שירים שהצד החומצתי של הרוק והפסיכדליה זורמים בהם מעצמן כמו Navajo Tears ו-The Queen ומשתלבים בשירים הפופיים של הלהקה בצורה משונה אך משכנעת. אחראי לכך גיטריסט וכותב השירים העיקרי של הלהקה, רובין ואן לוואן, ש-Dream On Dreamer מ-1973 היה אלבומו האחרון עם ההרכב. כמתבקש, גם כאן השירים טובלים באיכויות רוקיות-פופיות-פסיכדליות אינסופיות, ושירים כמו Time Slips Away רק יחזקו את הטענה, אך אין צל של ספק שה-שיר של האלבום הוא דווקא גרסת כיסוי מושלמת ל-In My Time Of Dyin' , שיר גוספל שזכה להכרה בעיקר בזכות הביצוע של לד זפלין בפיזיקל גראפיטי, אך למעשה שוחרר ע"י שוקינג בלו שנתיים לפני.
Ham, האחרון מבין התקליטים שמופיעים פה, יצא גם הוא ב-1973 ומהווה גרסה אלטרנטיבית ל-Dream on Dreamer עם שלושה שירים שלא כלולים בו (Oh Lord, Everything That's Mine ו-I Saw You In June) וגרסאות אחרות לשישה שירים מתוכו. התבלבלתם? לא נורא. בשורה התחתונה, אי אפשר לטעות עם שוקינג בלו, אלא רק לגלות אותם מחדש. ובהקשר הזה, כל ארבעת האלבומים הראשונים מתוך השישה שהוזכרו כאן כוללים גם לראשונה קטעי בונוס: יש ארבעה כאלה ב-At Home, Scorpio's Dance ו-Inkpot ושישה קטעי בונוס ב-3rd Album שבהחלט יחדשו למי שכבר מכיר את ההרכב כך שבכל מובן אנחנו שמחים להציע שישה תקליטים שונים של הלהקה המופלאה הזו דרך ההוצאות החדשות יותר והחדשות פחות האלה. ולא, לא נכחיש זאת.
זמזומי אהבה:
סיטארים עליך שמשון:
מאהב שדון:
חולקים אתכם את אותה אהבה:
משחקים במחבואים:
להיט מהחזית:
דמעות של ילידים:
לעולם אל תאמר לא:
אין זמן כל הזמן:
לו יהי:
רוקנ'רול תחינה:
כל מה ששלי – שלך:
WALLACE COLLECTION - LAUGHING CAVALIER
LP
אנחנו נשארים באותו שנתון, רק קופצים לבלגיה שנמצאת מעבר לפינה ולהוצאה המחודשת לאלבום המשובח הזה מ-1969, מופת של רוקנ'רול, פסיכדליה ופופ סימפוני מהפכני, הרבה בזכות העובדה ששניים מחברי הלהקה היו יוצאי התזמורת הפילהרמונית הבלגית ועיבודי המיתרים בו הם מלאכת מחשבת של הצפת רגשות מחושבת. הלהקה עצמה פעלה באנגליה, הקליטה את האלבום באולפני אבי רואד והסינגל מתוכו Daydream הפך ללהיט ענק ב-21 מדינות, שיר ירוק-עד בעוד עשרות מדינות וכזה שנחקק סופית בתודעה 25 שנים מאוחר יותר דרך הדלת האחורית כשנדגם ע"י פורטיסהד לטובת הלהיט .Glory Box
אך מעבר ללהיט הזה - שכ"כ הרבה אנשים זוכרים ומוקירים מבלי לדעת איך קוראים להרכב שעומד מאחוריו - יש ב"פרש הצוחק" עוד 13 שירים מעולים שלא בכדי העניקו להם את התואר המחמיא "הביטלס של בלגיה". מומלץ עבור כל מי שצימוד המילים "פופ" ו"פסיכדלי" עושה לו צמרמורת נעימה בגב.
להיט בהקיץ:
תפוס את הנערה:
מה הולך:
BLUES MAGOOS - PSYCHEDELIC LOLLIPOP
COLOURED & NUMBERED LP
נזנק שנתיים לאחור ל-1966, ולסוכרייה הפסיכדלית על מקל שהיא גם אלבום הכורה של ה-Blues Magoos מניו-יורק. קצת פחות פופית מהלהקות שנסקרו מעליהן ויותר פסיכדלית בואכה גראז'-רוק מלא עזוז, ה-Blues Magoos נחלו הצלחה יחסית למרות (וככל הנראה בזכות) העובדה שאלבום הבכורה שלהם היה אחד הראשונים בתקופתו שהעז להתהדר בנוצות המילה "Psychedelic" שבאותן שנים קושרה מיד (ובצדק) לשימוש ב-LSD והאדרתו בקרב הנוער הלא עובד והאבוד, מה גם שהמוזיקה עצמה הייתה רוויה בשיבושי צלילים, צפצופים, דיסטורשנים פריכים ומפדבקים ואווירה היפית מיליטנטית מהסוג שמאיים על הסדר הישן והטוב. כל זאת, כאמור, לא מנע מהסינגל בעל השם הנגטיבי Nothin' Yet (We Ain't Got) לצעוד גבוה בכל מיני מצעדים ארציים בארה"ב ואפילו להקדים בשלוש שנים את מימד ההפתעה מהנחיתה של אפולו 11על הירח כשהתברג במקום החמישי במצעד הסינגלים של הבילבורד. מצעדים בצד, ראויים לציון פה במיוחד הגרסאות שלהם ל-Tobacco Road, שהיו אלה בעיקר הגיטרות המתפרצות בו לדלת פתוחה שזיכו אותו להיכלל באוסף הפסיכדליה החשוב Nuggets, הקאבר המתהולל ל-I'll Go Crazy של ג'יימס בראון ובמיוחד Sometimes I Think About, דווקא שיר מקורי של ההרכב, שקורע את הלב לגזרים, שותת דם ונוטף בלוז. מדובר, לא פחות, באחד השירים היפים ביותר של שנות ה-60 שיותר חובבי פסיכדליה וגראז'-רוק צריכים להכיר. ויפה שעה אחת קודם.
יש על מה לחשוב וזה בהחלט מטריד:
הסבלנות משתלמת:
יש רק דרך אחת לתשלום האגרה:
KEVIN AYERS AND THE WHOLE WORLD - SHOOTING AT THE MOON
LP
את האלבום השני שלו, שיצא ב-1970, חלק קווין איירס עם להקה, The Whole World שמה, ויחד עם חבריה צלף בירח עם ארבעה שירים שמתחלקים בעצמם לכמה חלקים.
לא נאשים את איירס (לעולם) בנקיטת גישה נגישה, וברור שכשלצידו רוברט וויאט ו-Bridget St.John שמתארחים בשני שירים, מייק אולדפילד הצעיר מאוד באותם ימים, הסקסופוניסט לול קוקסהיל, המתופף מיק פינצ'ר והפסנתרן המלחין דיוויד בדפורד, הנטיות האוונגרדיות זוקפות את ראשן תוך פחות משבע דקות לתוך האלבום. יחד עם זאת, משהו בכתיבת השירים של איירס תמיד התיישר באופן מתגמל גם כשהוא מתעקש לעשות את זה הכי עקום ורחוק מהמרכז שאפשר. ואין עוררין, Shooting At The Moon הוא אלבום מעוקם בעליל, במכוון, ובאופן פסיכדלי-אמנותי-מאולתר ומתוחכם, אבל בבסיסו מדובר באלבום שמיע, גם כשהצורך של איירס לרסק צלילים, להדביק אותם מחדש ולשבור חזק לשוליים גובר על כל שאיפה מסחרית כלשהי. וטוב שכך, כי מהסיבה הזו בדיוק מדובר בעוד יצירת מופת מבית מדרשו של המוזיקאי הלא מתפשר והגאון הזה. חובה!
בוודאי שיורשה לך:
פולחן הצדפה והדג המעופף:
הירח לא אהב את זה:
וגם Joy Of A Toy חזר למלאי!
THE CORAL
MAGIC AND MEDICINE / ROOTS & ECHOES
|
TRANSPARENT RED NUMBERED LP
|
FLAMING YELLOW & ORANGE NUMBERED LP
|
במונחים של רוק פסיכדלי, חברי ה-Coral הם זאטוטים זבי חוטם שהאלבום הראשון שלהם יצא רק ב-2002, אבל מבחינה מוזיקלית יאמר לזכותם שהם אחת הלהקות ששומרות על הגחלת הפסיכדלית בצורה הנאמנה ביותר.
ההוצאות החדשות מאוגוסט האחרון לשני האלבומים הללו מעניקים הזדמנות טובה להיזכר בהרכב שמטבע הדברים - והטרנדים המתחלפים בקצב מסחרר - קצת נמוג בתודעה בשנים אחרונות.
Magic And Medicine, האלבום השני של ההרכב, יצא ב-2003 אחרי שקודמו (The Coral), השתכשך בפסיכדליה, אבל היה עדיין אלבום בריט-פופ במהותו ולכן זכה בתארים, פרסים ומועמדויות לרוב. ב-Magic And Medicine, ה-Coral לא כ"כ התאמצו לשחזר את ההצלחה ונהו אחרי נטיות ליבם ומושאי השפעתם משנות
ה-60 עם פופ פסיכדלי מלנכולי ונוסטלגי. זה הצליח להם לא פחות והסינגלים מתוכו הצליחו ולא אכזבו את חברת התקליטים או את המעריצים. כולם היו מרוצים, ובצדק, משום שה-Coral הצליחו לתת בו ייצוג לכל העולמות המוזיקליים שלהם מבלי להקריב את עצמם על מזבח המסחריות ואין כמו הסינגל המוביל Don't Think You're The First, כדי להעיד על כך. כש-Roots&Echoes יצא ארבע שנים אחר-כך, הסטטוס של ה-Coral כבר היה אחר – הפופ הפסיכדלי הנוסטלגי שלהם נדחק לאחור לטובת הרטרו פוסט-פאנק של להקות כמו ארקטיק מאנקיז ופרנץ פרדיננד – אך בעודם נהנים מעצמאות יחסית תחת הלייבל Deltasonic Records הם הקליטו אלבום שלא דופק חשבון לאף טרנד ולא בכדי הוא נחשב לאלבום השני הטוב ביותר שלהם, אחרי Magic And Medicine. לא היה מדובר בהתאבדות מסחרית או פסיכדליה שטובעת בדיסטורשן, אלא ההיפך הגמור: שירים יפים ומלודיים שיונקים מהפולק-רוק הפסיכדלי של שנות ה-60, חפים מכל ציניות וסוחפים בתמימותם הנצחית באלבום שסימן יותר מכל את סוף עידן התמימות המדבקת של ההרכב, שמכאן ואילך המשיך להוציא אלבומים טובים אך התפוגג בתודעה. שתי ההוצאות האלה – על וינילים צבעוניים, ממוספרים ובמהדורות מוגבלות – צפויים להחזיר עטרה ליושנה כפי שה-Coral עשו ועדיין עושים לטובת המוזיקה הפסיכדלית כבר יותר מ-20 שנה.
לא היית ראשון ולא תהיה האחרון:
בלוז מהיערות:
לעולם בעקבות השמש:
גחליליות פסיכדליות:
פסי-קול:
BILL FRISELL - WHEN YOU WISH UPON A STAR
2LP
באלבום הסולו האחרון שלו, ביל פריזל לא רק מאשש בפעם המי יודע כמה את הטענה (שכבר הפכה לשחוקה) שהוא אחד הגיטריסטים הגדולים ביותר הפועלים כיום, אלא גם מפיח חיים חדשים בנעימות פתיחה של סדרות טלוויזיה ובעיקר בנעימות ראשיות של סרטי קולונוע.
לצידו מככבים באלבום הזה נגן הויולה Eyvind Kang (Secret Chiefs 3) והסולנית פטרה היידן, ביתו של צ'ארלי היידן וחברה לשעבר בלהקות כמו That Dog וה-Decemberists, וביחד הם מספקים אינטרפרטציות מרתקות ל-You Only Live Twice של ג'ון בארי, פסיכו של ברנרד הרמן, היו זמנים במערב של אניו מוריקונה, הסנדק של נינו רוטה, נעימת הפתיחה של בוננזה(!) וכמובן גם ל-When You Wish Upon A Star, שכמדומני במקור הופיע בסרט של וולט דיסני על פינוקיו. כהרגלו, ובאופן הצפוי הלא צפוי ממנו, פריזל לא הולך בתלם עם העיבודים שלו לקלאסיקות האלה, אך גם לא הולך לאיבוד כך שלכל אורכו האלבום הזה מאתגר את המוח ועם זאת לא מנפח את השכל מנה שווה של ג'אז, מינימליזם ופולק. מומלץ!
בשביל הגרסה הזו שווה לחיות לפחות פעמיים:
זמנים שכאלה:
צל של חיוך:
BERNARD HERRMANN - PSYCHO
LP
ואם כבר הזכרנו את פסיכו, ובהתחשב בכך שהפסקול שלו הגיע למחסן לראשונה, אז למה שלא נשבח גם אותו חרף העובדה שהוא התקליט היחיד בהפצה הזו שלא יצא דרך Music On Vinyl?
אין סיבה שלא. מדובר הרי באחד מפסי הקול הגדולים ביותר אי פעם, כזה שנעימת הפתיחה המסויטת שלו מטלטלת ראשים ומעוררת פחדים בכל פעם מחדש, והאווירה המיסטית שמשתררת אחריה שומרת היטב על מדד המתח הבריא אך חולני, בעוד התזמורת הפילהרמונית שעליה מנצח המלחין ברנרד הרמן מוכנה לכל תרחיש של בעתה, תבהלה, אימה או זוועה שאלפרד היצ'קוק יצווה עליה כחלק מהתסריט של הסרט עוכר שלוות הנפש הזה שהפסקול שלו חודר מתחת לעור גם 57 שנים אחרי שיצא לראשונה.
פחד אלוהים:
עולם:
CESARIA EVORA - MISS PERFUMADO
LP
במשך שנים ארוכות הייתה סזריה אבורה שם ליודעי דבר בלבד. אישה יחפה עם קול כן, צנוע, עדין וצרוד משהו שמגיח מאי קטן מתוך קבוצת איים באוקינוס האטלנטי ומבכה בפורטוגזית את גורלם המר של דלפונים ואביונים. בהדרגה - ומשום שבאמת כבר אי אפשר היה להסתיר את האותנטיות שפרצה במלוא עוצמתה כל אימת שאבורה פצחה את פיה – היא נחשפה במלוא הדרה הפשוט והנחבא אל הכלים. תחילה היה זה האלבום La Diva Aux Pieds Nus שיצא ב-1988 והוציא אותה מהאלמוניות היחסית שבה פעלה עד אמצע שנות ה-40 שלה. כשהאלבום Miss Perfumado יצא ב-1992 הסימפטיה של סזריה אבורה לאנשים נזקקים על מצע של פאדו ומוזיקה אפרו-קובנית רוויית מלנכוליה התפרץ לכל עבר. בעיקר בזכות הסינגל Sodade, שירה המוכר ביותר גם היום, שהביא למכירת האלבום במאות אלפי עותקים ולהפיכתה לזמרת מבוקשת ונערצת, אך גם בזכות העובדה שלא מעט אנשים שמייצגים את הצד השפוי של העולם החופשי היה זקוקים לקול כמו זה של סזריה אבורה שיפלח את ליבם. ומשום שחלק מאותם אנשים טובים רוצים בצדק להקשיב לה על גבי תקליט, מן הראוי שהאלבום המהולל הזה יהיה זמין גם בויניל. ראוי וכך גם נהיה בדברו.
געגועים:
עינויים:
בשמים:
SERGIO MENDES - BRASILEIRO
LP
הידעתם? האלבום הזה של סרג'יו מנדז, שיצא באלקטרה ב-1992, זכה בגראמי, הטקס המשמים ורב-הרושם, באותה שנה בקטגורית מוזיקת העולם. בדרך כלל זו לא עובדה שאנחנו ששים לציין, אבל במקרה של Brasileiro מדובר בזכייה מוצדקת ובאחד האלבומים הטובים של מנדז מאז ומעולם.
מנדז חזר בו לשורשי המוזיקה הברזילאית, חקר, פרק אותה לגורמים והפיק ממנה מרגליות בעודו מיישם תובנות של הפקה מודרניות מבלי לגרוע דבר מהמקור, אלא העמיס בלי לראות בעיניים על מקצבי הסמבה והבוסה נובה גרוב שבטי ו-Fאנק שובבי ונפיץ, כך שלעתים התחושה היא שהוא הקשיב להמון היפ-הופ ו-Fאנק בתקופה שהאלבום הוקלט. אלבום היפ-הופ זה לא, למרות שיש בו לפחות קטע אחד שנוגע בז'אנר באופן מובהק, אבל Brasileiro הוא בהחלט אלבום שכל חובב מוזיקה ברזילאית יעריך וצריך להכיר.
קול תרועה רמה:
מה זה זה?
אמזונות:
DHAFER YOUSSEF - DIWAN OF BEAUTY AND ODD
2LP
השילוב המזהיר בין ג'אז באווירה אירופאית חורפית לעוּד המדברי ממשיך ביתר שאת גם באלבומו האחרון של הזמר והסינגר-סונגרייטר התוניסאי דאפר יוסף עם אחד-עשר שירים או קטעים אינסטרומנטליים נוגים ומלאי סערת רגשות שפורמים את הקשר הגורדי בין מזרח למערב ומלחימים בינם שוב כפי שלא חוברו קודם לכן מעולם, יוצקים בהם עומק רגשי שמשלהב את היצירות של דאפר יוסף ביצרים בכל רגע נתון ומדגיש שוב את חשיבותו כאחד הקולות המובילים בג'אז האתני של ימינו.
במלואו:
חזרו למלאי:
JULY - JULY
LP
יהלום נדיר של רוק פסיכדלי אותנטי מ-1968 והאלבום היחיד של ההרכב הבריטי שפעל בקושי שנה אחת שלמה.
ועם זאת, חרף קשיי ההישרדות שלהם כלהקה, האלבום שהוציאו חברי July הוא טריפ פסיכדלי מהפנט ומגובש שמתפזר לכל עבר עם הרמוניות בשרניות, גיטרות נשכניות ומזמזמות ומהלכים אוריינטליים לצד מקצבים מסחררים שמלטשים עם נייר זכוכית שירים פופים ומתוקים שמצליחים להתיך את פינק פלויד בתקופת סיד בארט והביטלס של אותן שנים ללהקה אחת. אבל המוזיקה של July לא נעצרה באותה שנה שבא יצא האלבום ואחרי שהלהקה התפרקה – ההשפעה העצומה שלו המשיכה להדהד גם שנים ארוכות אחרי אצל הרכבים כמו הסטון רוזס, Spacemen 3, בראיין ג'ונסטון מסקר, Thee Oh Sees וגם רוקפור. חובה להכיר את July אם אתם אוהבים את הלהקות האלה בפרט ורוק פסיכדלי בכלל. גם בסוף אוגוסט.
ליצן פסיכדלי:
העושה שלום במרומיו עושה שלום לעצמו
אצה להם הדרך:
בכיתי כשכתבתי את זה:
CAMEL - SNOW GOOSE
LP
אחד אלבומי הפרוגרסיב-רוק הבולטים של שנות ה-70 אמנם התבסס על ספר באותו השם ("אווזת השלג" מאת פול גאליקו), אך קיבל תוקף של יצירה עצמאית בזכות שישה-עשר הקטעים האינסטרומנטליים בו שנעים בין מורכבים ואניגמטיים למלודיים ונינוחים, עשירים בתזמורים סימפוניים, חידושים והמצאות של סינתיסייזרים מכל מיני סוגים בניצוחו של הקלידן השאפתן פיטר בארדנס, גיטרות פינק פלוידיות מרחפות וליווי ווקאלי נטול מילים שגורם למוזיקה באלבום לצמרר כל אימת שהוא מבליח.
או בקיצור: ככה נשמע מאסטרפיס של רוק מתקדם בריטי משנות ה-70 או בכלל.
במלואו:
WEATHER REPORT - HEAVY WEATHER
LP
שינויי מזג האוויר הביאו אותי לחשוב שלמעשה כבר עברו וחלפו ביעף בדיוק 40 שנה מאז שהאלבום הזה, השמיני במספר של Weather Report, שוחרר. בניגוד לכל התחזיות הקודרות של 1977, כשה-Pאנק, הדיסקו נושפים בעורפו ומתיימרים להפוך כל אבן - והרוק המתקדם מחרחר חרחורי גסיסה מתקדמים אפילו יותר - נדמה היה שגם לפיוז'ן אין קהל עם אוזניים סובלניות כפי שהיו כמה שנים קודם לכן, במפץ הגדול של הז'אנר בתחילת שנות ה-70. אך אז הפציע Heavy Weather והיכה את כל המשמיצים והספקנים עם אלבום אדיר וקומוניקטיבי שגם מכר היטב (חצי מיליון עותקים!) והפך לאחד אלבומי הג'אז הנמכרים ביותר באותה תקופה. לא פחות חשובה מהמכירות, היתה המוזיקה עצמה שהתממשה באופן יותר תכליתי מהחיים עצמם, כשאור הזרקורים ומחיאות הכפיים הסוערות מופנות בעיקר לג'אקו פסטוריוס שהוכיח אז באופן רשמי שהוא אחד הבסיסטים החכמים, הווירטואוזיים וההרמוניים ביותר אי-פעם ושנכנס סופית, באופן מטאפורי כמובן, לנעליו הגדולות של מירוסלב ויטוס, הבסיסט המקורי של ההרכב (שנטש והוחלף קודם לכן ע"י אלפונסו ג'ונסון). אבל לא נשכח לציין לעולם את הפרטנרים המעולים של פסטוריוס ליצירה המורכבת והמגובשת וביניהם כמובן ווין שורטר, סקסופוניסט ומלחין או מלחין וסקסופניסט בחסד עליון, ג'ו זאווינול, מייסד ההרכב, מלחין וקלידן גאון שהוא כוח עילוי של ג'אז ופיוז'ן שכלתני, המתופף הפרואני ומכונת הקצב הפוליריתמית אלכס אקונה ונגן כלי ההקשה רב הזרועות והעסוק תמידית מנולו בדרנה. כולם ביחד, וכל אחד לחוד, חתומים על התחייה המחודשת של הפיוז'ן ואחד האלבומים החשובים ביותר בשושלת המפוארת של הז'אנר.
מה החזאי מבין:
JEFF BECK
BLOW BY BLOW / WIRED
|
LP
|
LP
|
האלבומים השני והשלישי של ג'ף בק שיצאו בהפרש של שנה באמצע שנות ה-70 חיזקו את הטענה כי מדובר באחד הגיטריסטים הגדולים ביותר בכל הזמנים, הודות לנגינה וירטואוזית וחדשנית שניזונה בו זמנית מפיוז'ן, ג'אז, בלוז והארד רוק ושכתבה את העתיד לבוא בכל מה שקשור למוזיקה שמופקת מגיטרה חשמלית (אך לא רק ממנה). ב-Blow By Blow, שהופק ע"י ג'ורג' מרטין האגדי, בק נתן פרשנות עמוקה ומרתקת לג'אז-רוק העתידני של Mahavishnu Orchestra והרבי הנקוק, הציע גרסת כיסוי מפתיעה ל-She's A Woman של הביטלס ואף ביצע שני קטעים שסטיבי וונדר כתב עבורו.
ב-Wired, גם הוא בהפקתו של ג'ורג' מרטין, בק לכאורה שמר על הגחלת, אבל למעשה הרחיק לכת עם הצליל החללי-עתידני כשצירף להקלטות את יאן האמר, נגן המוג של Mahavishnu Orchestra ואת מתופף ההרכב נראדה מייקל וולדן, ויחד איתם (ועם שאר הנגנים שלא מוזכרים כאן, כולם מעולים וכבודם במקומם מונח) הצית את הדמיון עם שיאים אינסטרומנטליים חדשים שאליהם הגיע ושאותם הקפיד לשוב ולשבור לכל אורכו של האלבום. וכשאנחנו מדברים על שיאים, אנחנו מדברים על שיאים אינסטרומנטליים שגיטריסטים מעטים, אם בכלל, זכו לדגדג, לאתגר או לשבור עד היום.
מבין אבל עדיין מנסה לעכל:
מגפיים מהעתיד:
בואו לרקוד:
COLOSSEUM
THOSE WHO ARE ABOUT TO DIE SALUTE YOU/ VALENTYNE SUITE
|
LP
|
LP
|
1969 הייתה שנה מכוננת לרוק. על-סף המעבר לעשור חדש, להקות טריות ומלאות עזוז וכישרון לצד כאלה שכבר "הצטיינו בתחום" הוציאו אלבומים שהפכו לקלאסיקות מידיות וביניהן לד זפלין, Cream, איירון באטרפליי, גרייטפול דד, ג'פרסון אירפליין, ג'טרו טול וסופט מאשין - וכמובן שגם סנטנה וקינג קרימזון עם אלבומי הבכורה שלהם והביטלס עם Abbey Road - לצד אינספור להקות דגולות ומוכרות פחות. קצת כמו פינק פלויד, שבאותה שנה שחררו את Ummagumma ופסקול הסרט More, קולוסאום הבריטיים לא הסתפקו באלבום אחד אלא הוציאו ב-1969 שניים מלאי השראה ויומרות אומנותיות שהקדימו את זמנם וגם לא הכזיבו. הראשון מבניהם, "אלה שעומדים למות מצדיעים לכם", הציע מגרש משחקים הומה בז'אנרים כמו רוק מתקדם חלוצי, בלוז מחושמל ופסיכדליה עם השפעות של מוזיקה קלאסית שקיבלו טיפול וירטואוזי וג'אז-רוקי מהמיומנים שבנגנים ברוק הבריטי באותם שנים: הסקסופוניסט דיק הקסטל סמית והמתופף ג'ון הייזמן שניגנו עם ג'ון מיאל בבלוזברייקרס, הבסיסט טוני ריבס והקלידן האלמותי דייב גרינסלייד שהקימו בהמשך את גרינסלייד והגיטריסט המשובח (אך לא מספיק מוערך) ג'יימס לית'רלנד באלבום שהפך במרוצת השנים לאחד מעמודי התווך ברוק המתקדם הבריטי, ובכלל.
"סוויטת ולנטיין" שיצא מעט אחריו, העמיק אף יותר בנבכי הבלוז והפרוג-ג'אז שקוליסאום ניסחו תוך כדי תנועה, אך הקטע הבולט בו יותר מכל האחרים הוא The Kettle: ארבע וחצי דקות של בלוז-רוק פסיכדלי שועט בנהנתנות ומעורר בגסות עם גיטרות נוטפות גרוב שלא בכדי נדגמו ע"י פטבוי בלים
בדיוק 30 שנה מאוחר יותר לטובת אחד מלהיטיו הגדולים ביותר. המחווה של פטבוי סלים היתה יפה, אך שני האלבומים האלה, כמו קולסאום עצמה, לא זקוקים באמת לאישור של אחד מאשפי הגרוב הבולטים של שנות ה-90. מדובר בקלאסיקות על-זמניות ונצחיות.
זו לא התחלה, זו נקודת פריצה:
שדות הקטל:
זהירות, גאונות!
שיא השיאים:
FRUUPP - FUTURE LEGENDS
LP
קלאסיקה נפיצה מבלפסט המסוכסכת של שנות ה-70 המוקדמות, שהוקלטה קצת אחרי "יום ראשון העקוב מדם" וקצת לפני שהבריטים והאירים הסכימו שוב לא להסכים והאלימות החריפה.
בתווך, הרכב של נגנים אלמוניים ובתחילת דרכם מקליט את אחד אלבומי הרוק המתקדם הטובים ביותר אי פעם. שמונה שירים טעונים, לולייניים, אמוציונליים ואפיים יש ב-Future Legends שתופסים גם היום את רוח התקופה הקשוחה בה הוקלט ויצא לראשונה ונשמעים כמו הכלאה מוטרפת בין ג'נסיס, Yes, Gentle Giant, Caravan ו-Camel. עקב הפריחה המבורכת של הרוק המתקדם בשנות השבעים ולהקות שהצליחו יותר הוא נדחק במרוצת השנים לאחור, אבל ההוצאה המחודשת של Music on Vinyl, 43 שנים אחרי שלא ניתן היה להשיג אותו על גבי ויניל, תחזיר אותו לתודעה ולהכרה לה הוא ראוי.
אגדות עתידיות מהעבר:
ALEXANDER SKIP SPENCE - OAR
LP
שבעה ימים. זה כל הזמן שאלכסנדר סקיפ ספנס היה זקוק לו כדי להקליט את אחד אלבומי הפסיכדליה הגדולים ביותר בכל הזמנים. קדם לכך אשפוז כפוי בבית חולים לחולי נפש אחרי שספנס – תחת הזיות ולפי מקורות זרים – תקף בגרזן את חבריו ללהקת מובי גרייפ בזמן הקלטת אלבומם השני.
משהשתחרר, החל ספנס לכתוב את השירים שיופיעו בהמשך ב-OAR, האלבום היחיד שלו שיצא ב-1969, ונתנו פורקן לרוחו הסוערת והנסערת, ואפשרו לו לשפוך את חמתו שלו במקום את דמם של אחרים דרך מסמך מוזיקלי נדיר של נפש מרוצצת שחותרת למגע ואז מסתגרת שוב בתוך עצמה.
כל פריטת גיטרה, אקוסטית או מהדהדת מאפקטים והֶגֶה שיוצא מפיו של ספנס באלבום הזה הם ביטאו עצבים רופפים ופיוזים נשרפים של אדם שאיבד את זה ומתעדים את חוסר שפיותו באופן הגרפי ביותר. אך יחד עם זאת, בדומה למקרה של סיד בארט, לא היה בכוחם של המלעיזים והמצביעים על מצבו הנפשי של ספנס בכדי לערער על התוצאה הסופית - אלבום יפהפה של פולק ביזארי ורוק פסיכדלי שהמצב המנטלי המיוחד שהוא תופס גורם לרבים להמשיך לחפש אחר מוזיקה לא שגרתית, חריגה וכזו שלא מיישרת קו עם הקונצנזוס, אך בכל זאת מצליחה לרגש, אפילו לתקשר, ובעיקר להישאר נאמנה אך ורק לעצמה. אם ניקח, רק לשם דוגמא וכדי לסבר את האוזן, את רשימת המשתתפים באלבום המחווה לספנס שיצא ב-1999, נמצא שם שמות חשובים כמו רוברט פלאנט, טום ווייטס, מארק לאנגן, בק, גרג דולי ורובין היצ'קוק ככאלה שמצדיעים לטירוף המוזיקלי שלו.
אם היינו שואלים אותם הם לבטח היו מהנהנים בהסכמה ש-OAR הוא אלבום טוטאלי בכל מה שקשור להבנת נפש האדם תוך כדי הכרה בכך שהתובנות המוזיקליות והמנטליות שאלכסנדר סקיפ ספנס מגיע אליהן במהלכו הן עדיין תעלומה בלתי פתורה.
באלה הידיים:
מלחמה ראויה:
דרוש תיקון:
WARREN ZEVON
WARREN ZEVON / EXCITABLE BOY
|
LP
|
LP
|
עם אלבום בכורה אלמוני מ-1969 בהפקתו של קים פאולי, אך גם עם ותק וניסיון מוכח ומוצלח בכתיבת שירים לאחרים בתעשיית המוזיקה האמריקאית של שנות ה-70, אין זה פלא ששורה של מוזיקאים נחשבים התייצבה להקלטת האלבום השני של וורן זיבון ב-1976:
סטיבי ניקס ולינדזי בקינגהאם מפליטווד מק, דון הנלי וגלן פריי מה-Eagles, פיל אוורלי מה-Everly Brothers, קרל ווילסון מהביץ' בויז, בוני רייט וג'קסון בראון. כולם התייצבו לדגל ובעיקר תמכו בהרמוניות קוליות (חלקם גם מנגנים באלבום) בשירה הלא-שגרתית של זיבון. קלידן ומלחין בחסד עליון, ששיריו הרוקנ'רוליים קיבלו זווית וטיפול משונה דרך אירוניה והומור שחור משחור שזוקקו לתוך שירי תוכחה ציניים כמו "פרנק וג'סי ג'יימס", Poor Poor Pitiful Me ו"הרדיו של מוחמד".
Excitable Boy, שיצא ב-1978, גם הוא בהפקתו של ג'קסון בראון (יחד עם הגיטריסט Waddy Wachtel) נבר בגאופוליטיקה, ריאליזם בוטה ורגשות הפכפכים, והנגיש אותם על מצע מתוחכם של פופ-רוק מתחצף-מתחנף שהביא את זיבון לחשיפה יותר רחבה, ואת הסינגל Werewolves of London להצלחה של ממש. זיבון המשיך להקליט באופן די קונסיסטנטי עד שנפטר מסרטן ב-2003.
בין מעריציו, שטענו כי המוזיקה שלו השפיעה ישירות על שלהם, אפשר למנות את ברוס ספרינגסטין ובוב דילן, אך הקריירה של זיבון - יחסית עבור יוצר בעל שם שכמותו - נותרה מעט בצל. אי לכך ובהתאם לזאת ובהנחה שאלבומיו טרם נקשו על חלונכם, ההוצאות המחודשות האלה הן הזדמנות מצוינת להכיר את אחד הקולות האותנטיים של הרוק האמריקאי בשנות ה-70.
אני אשן בקבר:
אמא יודעת מה טוב לה:
זאבים עליך זיבון:
רעות חולות שמנהלות את העולם:
JOE COCKER - MAD DOGS & ENGLISHMEN
2LP
אחד אלבומי ההופעות הטובים ביותר בכל הזמנים.
ג'ו קוקר מפגין כאן את מיטב כישוריו הווקאליים בהופעה מהפנטת, כשמימינו לאון ראסל האגדי וחברים מההרכב Delany & Bonnie, וביחד הם סוחפים את מועדון הפילמור איסט בניו-יורק ב-1970 בהילולה נדירה של בלוז, מוזיקת נשמה, Fאנק ורוקנ'רול.
הם אמנם מבצעים רק ארבעה שירים משני האלבומים שקוקר הוציא לפני כן (וביניהם הקאבר ל-Bird on a Wire של לאונרד כהן) , אבל הדגש שמופנה כאן לגרסאות הכיסוי מתגמל בהחלט עם ביצועים מסעירים לשירים של הרולינג סטונז, בוב דילן, ג'ולי לונדון, הביטלס, ריי צ'ארלס, אוטיס רדינג ועוד.
לבכות לך נהר:
יש נשים שלא ידעו שהן כאלה עד הביצוע הזה:
מסיגת גבול:
JIMI HENDRIX
AXIS: BOLD AS LOVE / BAND OF GYPSYS
|
LP
|
LP
|
מה לקורט קוביין ולג'ימי הנדריקס? מלבד היותם גיטריסטים, שניהם מחזיקים את הגיטרה "הפוך". כלומר, פורטים עליה ביד שמאל ומהדקים את האצבעות אל המיתרים ביד ימין. אולי לצורת הנגינה הזו, שעד היום נחשבת יחסית לחריגה, יש חלק בהפיכתם לגיטריסטים ייחודיים ומשפיעים כ"כ.
מה שפחות אנשים יודעים או זוכרים היא העובדה שלפחות עד שקורט קוביין הפציע בשמי סיאטל, הנדריקס היה למוזיקאי המפורסם ביותר שיצא מהעיר השלווה הזאת, לפחות במובן הסנסציוני והידוע לשמצה של המילה. כי הנדריקס, עם כל הכבוד לקונצנזוס, היה פרא אדם עם גיטרה. פרא אציל אמנם, אבל חסר רחמים כשזה נוגע למוזיקה שלו. Axis: Bold As Love, האלבום השני שלו מ-1967 עם מיטש מיטשל ונואל רדינג במסגרת ההרכב The Jimi Hendrix Experience ו-Band of Gypsys, אלבום ההופעה שלו מהפילמור איסט בניו-יורק מ-1970 כשלצידו באדי מילס ובילי קוקס, הם שתי דוגמאות טובות לטוטאליות של הנדריקס, לנגינה הווירטואוזית שלו, והשפעתו העצומה לדורי דורות עם רוקנ'רול שהוא מכונת ירייה, בלוז מחושמל וחורך מגברים וריסוק פסיכדלי, חומצתי ושיטתי של כל מוסכמה לגבי איך מוזיקה צריכה להישמע – ללא גבולות ואם יש בכך עניין אז גם ללא פשרות.