קנו לעצמכם מתנה לסוכה ולכל החיים - תקליטים מבית MUSIC ON VINYL

תאריך פרסום: א', 01/10/2017 - 21:47

רגע לפני שאתם מזמינים את האושפיזין להקשיב לתקליטים אצלכם בסוכה, תמצאו בראש ההפצה הזו שלושה תקליטים של שלושה יהודים יקרים (אחד מהם כבר בר-מינן) שיצאו מחדש ב-Music On Vinyl וכל אחד מהם ראוי להיות מושמע במעמד המרגש ובשנים היפות שיבואו עליכם.

זקוקים לרמז במי מדובר ועצלים מידי לגלול למטה? בוא נאמר שאם אחד מהם לא היה משנה אם שם משפחתו הם היו יכולים להקים משרד עורכי-דין מצליח בשם גרין-צימרמן-כהן.

מיד אחרי השלושה תוכלו להסתכל בלבן של העיניים, של מקבץ מעורר ומרענן זיכרון של עוד תקליטים מבית MUSIC ON VINYL, שכבר הפצנו בעבר וחשבנו לתומנו שהם יכולים לצוף שוב כמתנות פוטנציאליות לחג הקרב.

FLEETWOOD MAC - THE PIOUS BIRD OF GOOD OMEN

העטיפה האייקונית של התקליט הזה, שאת שמו אפשר לנסות ולתרגם ל"הציפור החסודה של סימנטוב", הפכה אותו לאחד המזוהים עם התקופה המוקדמת של פליטווד מק, כשהבלוז-רוק של פיטר גרין משל בכיפה בכל מה שקשור לצליל של הלהקה.

הווה אומר, בלוז-רוק בריטי, נחוש ובשרני, לצד שירים מזככים כמו "אלבטרוס", אחד הלהיטים הגדולים של הרכב בתקופה המוקדמת שלו, או נשגבים כמו Black Magic Woman, שעדיין מעטים מדי יודעים שהיה שיר שפיטר גרין כתב, הקליט וביצע, אך לבסוף היה זה קרלוס סנטנה שהביצוע שלו גרף את התהילה (ואת כל הקופה). שניהם כאן כמובן, לצד עשרה שירים מעולים אחרים מהתקופה המוקדמת של ההרכב, שתמיד כדאי לשוב ולחזור אליה משום שבכל האזנה לחומרים המוקדמים של פליטווד מק מתגלים רבדים חדשים ברוחב היריעה ועומק היצירה של פיטר גרין – נביא של בלוז מונומנטלי ומשנה חיים ותודעה.

שלמות:

יד שניה מרופא אלילים:

אניה אניה, עם כנף כשל יונה:

זקוק לך:

BOB DYLAN - JOHN WESLEY HARDING

האלבום השמיני של זוכה פרס הנובל, שחוגג 50 שנות כיבוש לבבות בזכות תריסר המנוני פולק-רוק מלווים במפוחית וקולו של דור – הקול של בוב דילן.

בין השירים הבולטים כאן תמצאו להיטים מוכחים כמו All Along the Watchtower ו-- I'll Be Your Baby Tonightעבור רבים הם מוכרים בביצועים של אחרים, אבל גם הם, כמו כל כך הרבה שירים שלו שמלווים אותנו כל החיים, הם של דילן לפני הכל ולעולם ועד, וזאת על-אף שהוא עדיין לא מרשה ליוטיוב להעלות אותם וכך מאפשר לאינספור שרלטנים לעלות גרסאות אחרות לשירים האלה. לפיכך, בלינקים למטה תמצאו שירים מעולים אחרים מהאלבום הדגול הזה (בתקווה שלא נפלנו בפח לעוד קנוניה של זמר רחוב שמשווע לתשומת לב).

כמו שיר הנושא למשל:

או הבלדה הזו:

ופזמון הנדודים הזה:

LEONARD COHEN - NEW SKIN FOR THE OLD CEREMONY

עור חדש, הרבה טקס ישן בישבן ואחד האלבומים הגדולים של הטרובדור-המשורר-המאהב וממספרי הסיפורים הגדולים של הרוק, לצד היהודי שמעליו, באלבומו הרביעי מ-1974 שכולל שירים גדולים מהחיים כמו Chelsea Hotel No.2, Lover Lover Lover, A Singer Must Die ,Who By Fire עם ג'ניס איאן ועוד שירים שכל אחד מהם הוא נכס צאן ברזל.

למי יש אש?

הגעת ליעד:

שיר געגועים:

רק נגני ויברפון חיים לנצח:

בלוז:

MIKE BLOOMFIELD / AL KOOPER / STEVE STILLS - SUPER SESSION

אחד אלבומי הבלוז-רוק הגדולים ביותר בכל הזמנים (אם לא ה) שהוקלט ושוחרר ב-1968 וייזכר לנצח בזכות חתימת הגיטרות הייחודית של מייק בלומפילד וסטיבן סטילס (קרוסבי, סטילס ונאש למי ששכח), כל אחד בתורו.

בלומפילד מנגן את כל הגיטרות בצד א' וסטילס חולש על צד ב', אך תחת ההפקה המושלמת, עיבודי הבראס העשירים ותפקידי הגיטרות הנוספים, הפסנתר והקלידים המשתוללים של אל קופר, המוח הקודח מאחורי היצירה, אין אלבום בלוז רוק גרובי קוהרנטי ומחמם מזה.

יחד עם זאת, ראוי גם לציין נגנים נוספים שכדי לגלות אותם צריך לעניין בקרדיטים: המתופף המשובח Eddie How, הארווי ברוקס על הבס ובארי גולדברג על פסנתר חשמלי. השניים האחרונים ניגנו במשך שנים עם בוב דילן ובהחלט מעניקים לאלבום העילאי הזה נדבך משמעותי שלא ניתן להקל בו ראש.

פתיחה מנצחת:

גבר הולך לפיתוי דרך מרפסת:

דילן לא ידע שהוא כזה (גרובי):

סוף עונה למכשפה:

MIKE BLOOMFIELD & AL KOOPER

THE LIVE ADVENTURES OF MIKE BLOOMFIELD AND AL KOOPER

2LP

לא נותר לנו אלא להמשיך מאותה נקודה בה עצרנו באלבום שמעל זה ולהפליג גם בשבחיה של ההופעה הזו, שהוקלטה באולם הפילמור ווסט בסן פרנסיסקו ומשלימה באופן טבעי את הנצחיות של אותו סשן הקלטות אגדי עם בלוז-רוק חשמלי, מסעיר ואנרגטי וגרסאות כיסוי מעולות לשירים של סיימון וגרפונקל, פול ג'ונס ממנפרד מאן, ריי צ'ארלס, רובי רוברטסון, Booker T & The MG's ואלברט קינג.
קלאסיקה, שרודפת במובן החיובי ביותר את הקלאסיקה שקדמה לה, אבל בעצם הולכת איתה יד ביד במיוחד עכשיו כששני האלבומים האלה זמינים דרך מיוזיק און ויניל.

וגם קרלוס סנטנה פה:

חזרו מהשוק:

בלוז על המשקל:

THE PAUL BUTTERFIELD BLUES BAND

אבל רגע!

..וכמה שנים לפני ה-Super Session, הגיטרה האלוהית של מייק בלומפילד שלהבה יצרים באלבום הבכורה האייקוני של פול באטרפילד ולהקת הבלוז שלו משיקגו.

באטרפילד שלט בה ביד רמה עם ההרמוניקה ושר על מכאוביו ותשוקותיו, הבאס-תופים של ג'רום ארנולד וסאם ליי נתן את הטון הגרובי הנכון וחטיבת הגיטרות של אלווין בישופ ומייק בלומפילד הגדירה את הבלוז-רוק החשמלי מחדש.

כאן נולדתי:

ועכשיו יותר ברגש:

פתרון תעסוקתי:

STEVIE RAY VAUGHAN AND DOUBLE TROUBLE

COULDN'T STAND THE WEATHER / SOUL TO SOUL / IN STEP

2LP

"לא יכול לסבול את מזג האוויר", האלבום השני של סטיבי ריי ווהן ו-Double Trouble, יצא ב-1984 והמשיך את ההצלחה המסחררת של Texas Flood, אלבום הבכורה שיצא שנה לפניו, עם בלוז גרובי, חם ומהביל, וכחלק מהפרשנות המתבקשת לאקלים הצחיח של מדבריות טקסס.

גם אם ההתחממות הגלובלית תשמיד את העולם על כל יושביו הוא גם ייזכר לעד בזכות הביצוע הממיס ל-Voodoo Chile של ג'ימי הנדריקס, שאת הופעתו בסוף הצד הראשון של התקליט אפשר להשוות לגילוי פתאומי ועצירה להתרעננות בנווה מדבר במהלך תעייה אינסופית במדבר הצ'יוואווה.

Soul to Soul, האלבום השלישי שיצא ב-1985, הרהיב עוז לא פחות כשהחשמל הזורם בכפות ידיו של סטיבי ריי ווהן הצית את הדמיון עם Change It, מלהיטי הבלוז הגדולים ביותר בכל הזמנים, וחיזק שוב את מעמדו האייקוני כאחד מארבעת כוחות היסוד של הטבע ואת סטיבי ריי ווהן ולהקתו כמאיצי חלקיקים אנושיים ומנסחים של בלוז מודרני, קִינֶטִי ומחולל שינויים.

In Step יצא רק ארבע שנים אחרי, וסיכם סיבובי הופעות אינטנסיביים, וגם גמילה הדרגתית של סטיבי ריי ווהן מהטיפה המרה ומסמים קלים יותר ובעיקר מכאלה שקלים פחות. באופן מתבקש, האלבום היה אישי ורגשני יותר, ועם זאת גם יותר רוקנ'רולי, שופע חיים, חצוף, לא מתחסד ומושך לקצה באנרגיות הטוטאליות שלו בשירי ווידוי עצמיים כמו Tightrope ו-Wall of Denial. בדיעבד, זה גם היה אלבום האולפן האחרון של סטיבי ריי ווהן ו-Double Trouble ואז קרתה אותה תאונת מסוק טראגית שלקחה אותו בטרם עת. האלבומים האלה (כמו גם אלבום הבכורה שחסר כאן) ייזכרו תמיד כאלבומי מופת של בלוז-רוק טקסני, פרוע ומלא נשמה ברוחו של גיבור הגיטרה הנדיר שחתום עליהם.

גאונות צרופה:

מחר יהיה יותר חם:

.רוחות של שינוי:

הכי כיף בבית:

פטיש לו היה לי:

חיים על הקצה:

רוקנ'רול:

JIMI HENDRIX

AXIS: BOLD AS LOVE / BAND OF GYPSYS

מה לקורט קוביין ולג'ימי הנדריקס? מלבד היותם גיטריסטים, שניהם מחזיקים את הגיטרה "הפוך". כלומר, פורטים עליה ביד שמאל ומהדקים את האצבעות אל המיתרים ביד ימין. אולי לצורת הנגינה הזו, שעד היום נחשבת יחסית לחריגה, יש חלק בהפיכתם לגיטריסטים ייחודיים ומשפיעים כ"כ.

מה שפחות אנשים יודעים או זוכרים היא העובדה שלפחות עד שקורט קוביין הפציע בשמי סיאטל, הנדריקס היה למוזיקאי המפורסם ביותר שיצא מהעיר השלווה הזאת, לפחות במובן הסנסציוני והידוע לשמצה של המילה. כי הנדריקס, עם כל הכבוד לקונצנזוס, היה פרא אדם עם גיטרה. פרא אציל אמנם, אבל חסר רחמים כשזה נוגע למוזיקה שלו. Axis: Bold As Love, האלבום השני שלו מ-1967 עם מיטש מיטשל ונואל רדינג במסגרת ההרכב The Jimi Hendrix Experience ו-Band of Gypsys, אלבום ההופעה שלו מהפילמור איסט בניו-יורק מ-1970 כשלצידו באדי מילס ובילי קוקס, הם שתי דוגמאות טובות לטוטאליות של הנדריקס, לנגינה הווירטואוזית שלו, והשפעתו העצומה לדורי דורות עם רוקנ'רול שהוא מכונת ירייה, בלוז מחושמל וחורך מגברים וריסוק פסיכדלי, חומצתי ושיטתי של כל מוסכמה לגבי איך מוזיקה צריכה להישמע – ללא גבולות ואם יש בכך עניין אז גם ללא פשרות.

THE WHO - WHO'S NEXT

האלבום החמישי של The Who, הוא כמו אבן בוחן לרוקנ'רול כפי שהוא אמור להיות וכפי שאנחנו רוצים שיהיה - סוער, מרגש, מכוסח, אמיץ, מתריס סוחף ובעיקר פורץ דרך.

לא רק שהאלבום הזה עומד בכל הקריטריונים, אלא שבמידה רבה רוג'ר דלטרי, פיט טאונסנד, קית' מון וג'ון אנטוויסל ניסחו אותם בעצמם ואף באופן נהיר מלהקות "מפורסמות" יותר שלא נזכיר את שמן כדי לא לבייש אותן בפרהסיה. האלבום הזה שלם ומושלם מתחילתו ועד סופו ויעידו על כך ההמנונים המכוננים שחדרו בשצף קצף לאוזני ההמונים שרוכשים אותו עד היום במיטב כספם.
כשאומרים על אלבום רוק ש"ככה עושים את זה" - עם דגש חזק באינטונציה על האותנטיות המתפרצת לכל כיווני הרוחות - מתכוונים לאלבומים כמו Who's Next, אלבום שכל האזנה מחודשת לו מחדדת את השאלה המאתגרת שנושא את שמו – מי הבא בתור? מי באמת יכול על האלבום הזה ועל שירים כמו Baba O'riley, Bargain, Won't Get Fooled Again וכמובן Behind Blue Eyes? מי? מי? רק המי!.

עיניים שלי:

המנון נעורים שמפריח את השממה:

מציאה וחתיכת יציאה:

לא עשו אותי באצבע:

LOVE

LOVE / DE CAPO / FOUR SAIL

קשה לכתוב על אלבומים של להקת Love האגדית כש-Forever Changes שלה הוא בחזקת נפקד מבחינתנו, משום שלא יצא מחדש במיוזיק און ויניל. אבל מצוין ככל שיהיה, לפחות לדעת כותב שורות אלה המאסטרפיס של ארתור לי וחבורתו הוא דווקא De Capo, האלבום השני.

כמו Love, האלבום הראשון, גם De Capo יצא ב-1966 ואין ספק שהרצף המשובח הזה של שני אלבומי פסיכדליה קליפורנית היה אחד מהסממנים המובהקים שהגדירו את השנה המדוברת כשנת פריצה משמעותית של הרוק הפסיכדלי האמריקאי בפרט, ושל הרוק הפסיכדלי בכלל.

ראשיתה של הפריצה הייתה בהחתמתם כאחד מהרכבי הרוק הראשונים של חברת התקליטים אלקטרה, ובגרסאות המפתיעות שסיפקו ל- My Little Red Book של ברט בכרך ול-Hey Joe, לצד 13 שירי גראז' רוקנ'רוליים מתובלים בפולק פסיכדלי פופי נוטף חיות ותשוקה, כפי שמעטים הקליטו כמוהם באותה תקופה. De Capo, שיצא בסה"כ שמונה חודשים מאוחר יותר, בנובמבר 1966, רקח מכל האיכויות שבאלבום הראשון יצירה שמצד שני ממשיכה אותו, אך בד בבד מאפיינת את Love כנועזת, ערמומית וחומצתית יותר והפסיכדליה הרקיעה לשחקים.

השירה של ארתור לי היתה עוצמתית ומבטאת את עצמה יותר מאשר באלבום הקודם והמוזיקה שליוותה אותו השתוללה באופן חריג עם סאונד חריף של גראז'-רוק עם אנרגיות פראיות שהקדימו את זמנם בכמה שנים טובות בשירים כמו Seven & Seven Is שממש נוגע ב-Pאנק מוקדם, Stephanie Knows Who, ששילב בין גראז', ג'אז ובלוז , ושידוד המערכות בן 19 הדקות של Revelation, שהפך מקטע בלוז מחורפן למפולת מפלצתית של פסיכדליה ג'אזית סוררת (שחולשת על כל הצד השני של התקליט). מנגד, השירים הפסיכדליים השקטים עדינים יותר, מורכבים מאי פעם ויפים באופן טוטאלי שרק מעצים את כוחו של האלבום יוצא הדופן הזה.

עם עבודת שטח מקדימה של שני תקליטים כ"כ שונים שיצאו תוך פחות משנה, אין זה פלא שהיה זה, כאמור, Forever Changes ש"קטף" את כל התארים כשיצא וזאת מבלי לנוח על זרי הדפנה. מדובר באלבום מעולה בכל קנה מידה.. יחד עם זאת, מעמדו האייקוני האפיל בצורה משמעותית על שני האלבומים שקדמו לו, וגם על Four Sail– האלבום הרביעי שיצא שנתיים מאוחר יותר. בשלב הזה Love שינתה את פניה וארתור לי היה היחיד מבין חברי הלהקה היחידים ששרד את הקלטות והשלכות Forever Changes.

כדמות המרכזית בלהקה וככותב שירים נדיר, גם Four Sail גדוש בפסיכדליה רוקנ'רולית מפותלת, קופצנית או מינורית עם גיטרות נשכניות, מקצבים מוזרים, שירים כאילו מתקתקים ומלודיות מאתגרות. מבין ארבעת אלבומי האולפן הראשונים הוא כביכול הפחות מוערך, כזה שנחת זרועו של זה שקדם לו נחה עליו ביתר כוח, כשלמעשה כמו כל אלה שקדמו לו יותר מכדאי להכיר אותו לעומק. ובכלל, אם הטקסט עדיין לא הבהיר זאת בצורה מספיק ברורה: מדובר באחת מלהקות הרוק הגדולות והחשובות בהיסטוריה. כדאי להכיר או לשדרג את העותקים שכבר יש לכם, ויפה שעה אחת קודם.

פנקס אדום:

נאמנות:

מה שבע?

עיוור לצבעים:

דמיון מודרך:

החודש הקשה בשנה מתקרב בצעדי ענק:

מוזיקאים מחוספסים שכותבים המנונים:

LOU REED

TRANSFORMER / BERLIN

ההיסטוריה נוטה להתעלם מאלבום הבכורה של לו ריד (שנקרא בפשטות "לו ריד"). אולי משום שמלכתחילה האלבום הזה היה מבוסס על שירים שכתב במקור לולווט אנדרגראונד, אולי משום שכשל מסחרית ואולי משום שריק ווייקמן וסטיב האו מ-- Yesההיפוך המושלם של הרוח שנשבה במפרשי המחתרת החתרניים של מחתרת הקטיפה הניו-יורקית – ניגנו בו.
אי לכך ובהתאם לזאת טרנספורמר נתפס כאלבומו הראשון. אולי משום שהופק תחת כנפי השכינה של דיוויד בואי ומיק רונסון, אולי משום שהשיר המוביל בו באותן שנים (Walk on the Wild Side) הוא גאונות צרופה של רוק עם מילים חצופות שנשען על גרוב ג'אזי מינימליסטי ואולי משום שטרנספורמר חג במעגלים מרתקים של רוק גלאמי לא טווסי (Vicious ו-Hangin' Around כדוגמאות מייצגות) ולעתים מלנכולי או אישי ומתרפק )גםPerfect Day ו-Satellite of Love נמצאים כאן למקרה ששכחתם).
ברלין, שיצא רק שנה אחרי ב-1973, המשיך את הקו המדוכדך שאפיין חלק מהשירים בטרנספורמר ולקח אותו להפלגה מסויטת במוחו הקודח של לו ריד כל הדרך אל האופל באלבום קברטי יותר, גלאמי פחות, וכזה שמחטט באופן בוטה בנושאים שנויים במחלוקת כמו סמים, זנות, אלימות במשפחה ומוות. אין בו להיטים גדולים כמו באלבום הראשון, אבל מדובר בלא פחות מאגרוף בבטן ואחד האלבומים המצמררים של שנות ה-70, של לו ריד ובכלל.

שלמות:

חתרנות נועזת במסווה של פופ:

GRANT LEE BUFFALO - FUZZY

כש-Fuzzy, אלבום הבכורה של גראנט לי באפלו יצא ב-1993 הם זכו לרוח גבית משמעותית ממייקל סטייפ מ-R.E.M שהכריז עליו כאלבום הטוב ביותר של אותה שנה.

כך או כך, גם כשמאזינים לו היום ברור מיד כי מדובר באחד האלבומים המרגשים של אותה שנה משמעותית עבור הרוק האלטרנטיבי ושל שנות ה-90 בכלל. ולא רק בזכות Fuzzy, להיט רדיו ענקי ושיר המצוין לכשעצמו שהאלבום נקרא על שמו, אלא אף בזכות תשעה שירים מזככים נוספים של הטריו המשובח מלוס אנג'לס, וביניהם The Shining Hour, America Snoring ו-Wish You Well.

או בקיצור, חובה בכל בית גם היום.

אקוסטי אבל תלת פאזי בריבוע:

שעת הזריחה:

אמריקה נוחרת מי לא ירא?

16 HORSEPOWER

SACKCLOTH 'N' ASHES / LOW ESTATE

כשדיוויד יוג'ין אדוארדס הגה/הזה בדנבר את ההרכב 16 Horsepowerבתחילת שנות ה-90, הוא ידע שכדי שהרעיון יקרום עור וגידים עליו להתמקם דווקא בלוס אנג'לס.

אמנם מדובר בעיר קליפורנית טרנדית, אופטימית ושטופת שמש, אך גם כזו שהצמיחה להקות פוסט-Pאנק רוקנ'רוליות, כעוסות וחשובות כמו ה-Flesh Eaters, ה-Dream Syndicate וה-Gun Club, שהשפעתן על הצליל של 16 Horsepower גדולה וחשובה.

אבל לאדוארדס, לימים האיש מאחורי Woven Hand, היו מטענים רגשיים מעט אחרים כנכדו הסורר של מטיף אוונגליסטי אדוק, שהלכו והתחזקו כתוצאה ממשבר אמוני ושאלות תאולוגיות קשות שתודלקו בחיבה היוקדת לניהיליזם של ה-Pאנק רוק שאליו נחשף באותן שנים. יחד עם פסקאל הומברט ו-Jean-Yves Tola, הקונפליקטים שעיצבו את הצליל של 16 Horsepower, הביאו בשורה מוזיקלית חדשה בדמותו של רוק קברטי, סגפני וזועק שיוצק תוכן בסיפורי הפולקלור המפוקפקים של דרום ארה"ב, לצד ביטוי מוחשי לתחלואות הדתיות-לא-דתיות שגעשו במקביל בתוככי נפשו של אדוארדס בקנה מידה תנ"כי ובאו על סיפוקן דרך המוזיקה עליה גדל: מקאנטרי ובלוגראס מסורתי, דרך בלוז בוטש, גוספל מבקע שערי שמיים ופולקלור של אמריקנה גותית שהתחככו, נכרכו והתנפצו על מזבח טמא של פורקן יצרים רוקנ'רולי אפלולי ומורבידי.

לפיכך, כל האלבומים של 16 Horsepower, בלי יוצא מן הכלל, מעולים, אך במיוחד שני אלה שלפניכם, שיצאו במקור בחברת תקליטים גדולה ב-1995 וב-1997 הם בחזקת שירת גאולים דרך הביבים שקיבלה את הביטויים הגראפיים, החדים, העצומים והשלמים ביותר, בגוף העבודות המפואר של דיוויד יוג'ין אדוארדס. כשאנחנו מדברים כאן על אלבומים שאסור לפספס אנחנו מתכוונים בעיקר לאלבומים שהחשיבות וההשפעה המוזיקלית שלהם משתווה – או רוצה להשתוות במודע או שלא – ל-Sackcloth 'n' Ashes ו-Low Estate של 16 Horsepower. חובה. שניהם. חובה

לפעמים עדיף לא לדעת:

למען השם אנחנו מצטמררים כל פעם מחדש:

חרחורי גסיסה תוצרת אמריקה:

אין סוסים שחורים מאלה:

אני כורה לך קבר, גבר:

חבל תלייה מוזהב:

JEFF BUCKLEY

THE GRACE EPS / SKETCHES FOR MY SWEETHEART THE DRUNK / MYSTERY WHITE BOY

2LP

3LP

5LP

ג'ף באקלי מופיע ברשימה מצומצמת מאוד של מוזיקאים גדולים מהחיים שהספיקו להוציא רק אלבום אחד לפני שעברו לעולם שכולו טוב.

במועדון מצומצם אפילו יותר חברים מוזיקאים שגם ההקלטות ששחררו לפני אותו אלבום מופתי – או שוחררו ללא ידיעתם אחרי מותם – לא נופלים מפסגת היצירה שלהם.

באקלי הוא חבר של כבוד במועדון האקסלוסיבי הזה, ושלושת ההוצאות שלפניכם מורות על כך שאת החברות הזו הוא השיג בזכות ולא בחסד:

The Grace EP's מאגד את אותם חמישה אי.פי'ז (שמתבססים בעיקר על הקלטות מהופעות חיות) ששחרר לפני Grace, יצירת המופת שלו מ-1994: Peoyte Radio Theatre, So Real, Live from the Bataclan, The Grace EP ו-Last Goodbye.

"סקיצות לאהובתי השיכורה", מציע שירים גמורים יותר (וגמורים פחות) שהיו אמורים להופיע באלבומו השני. באקלי לא היה מרוצה מהם ולכן גנז אותם והמשיך לעבוד עליהם. כמה חודשים מאוחר יותר הוא טבע. ההקלטות יצאו אחרי מותו (מה שנקרא פוסטחומוס), ואנחנו מעולם לא הספקנו להגיד לו שהוא טעה. מדובר ביצירות מופת אחת אחת!

גםMystery White Boy שוחרר אחרי מותו של באקלי - ולבטח לא היה עובר את הרף הפרפקציוניסטי הגבוה שהציב לעצמו – אבל גם כאן מדובר בהקלטות משובחות שתועדו במסגרת סיבוב ההופעות של Grace.

ובמובן הזה, צר לנו על לכתו בטרם עת, אבל לפחות במותו ציווה לנו את החיים (וגם עוד כמה שירים בביצועים מושלמים).

היה לי חבר, היה לי אח:

נבואה שפחות או יותר הגשימה את עצמה:

חשבתם שניתן לכם לעבור הלאה בלי זה? הצחקתם אותנו!

היפ-הופ:

CYPRESS HILL

CYPRESS HILL / BLACK SUNDAY

2LP

שני האלבומים הראשונים של אחת הלהקות ההיפ-הופ הגדולות ביותר בכל הזמנים:

Cypress Hill, אלבום הבכורה מ-1991, הביא רוח אדנרגראונד גנגסטרית חדשה ומרעננת לחוף המערבי עם להיטים קטלניים וחתרניים כמו Pigs, How Could I Just Kill A Man.

Black Sunday מ-1993, היה גנגסטרי לא פחות אך בעיקר שגריר של רצון טוב (וקלאסיקה מיידית) לצריכת סמים קלים עם להיטי סטלנים דוגמת I Wanna Get High, Legalize It ו-Hits from the Bong, ויותר אפילו מאלה (שבטח כבר מתנגנים לכם בראש) להיטי ענק כותשי מוחות, ממברנות וחממות מאולתרות (על גגות תל-אביב ובגינות ירק ביהודה ושומרון) כמו I Ain't Goin' Out Like That וכמובן Insane in The Brain.

גיא ההריגה:

שגעת:

על חזרזירים שומרי חוק וסדר:

לא יוצא בחוץ ככה:

נכסי בריונים:

עוף גוזל:

MADLIB - SHADES OF BLUE

2LP

אחד אלבומי ההיפ הופ החשובים והייחודים ביותר אי-פעם הוא בעצם מעין תוצר של רסטורציה. לא במובן המלוכני (אם כי אפשר וראוי לקשור כתרים לעושה הראשי במלאכה), אלא במובן האמנותי ובו יצירה זוכה להתערבות שמעניקה לה פונקציונליות מחודשת. ההסתייגות היחידה באלבום שלפנינו היא ש- Madlib- שקיבל גישה חופשית לארכיונים של חברת התקליטים Blue Note ושלף משם אוצרות מתוך המבחר העצום של אלבומי ג'אז קאנוניים – לא היה צריך לשחזר שום דבר, אלא להתבסס על המקור ולהעניק לו חיים חדשים בתוך תבנית רחבת שוליים של אלבום היפ הופ תקדימי. לשם כך הוא דגם מאותם תקליטים, הוסיף עליהם כלים, חתך מהם מקצבים ושינה להם את הצורה לחלוטין. וכך, מעבר לעניין הטכני המרשים לכשעצמו, Shades of Blue ממשיך להדהד 14 שנים אחרי שיצא לראשונה כיצירה עמוקה שרוכבת על גרוב חדשני שמתבסס על מקורות מעולים כמו רוני פוסטר, דונלד בירד, הוראס סילבר, וויין שורטר והרבי הנקוק, וחודרת אל התת-מודע באופן כמעט מיסטי שהשפעתו על ההיפ הופ בפרט ועל המוזיקה בכלל עדיין מחלחלת.

כל הצללים והצלילים בלינק אחד:

Fאנק מטאל – גראנג' – פרוג מטאל:

RAGE AGAINST THE MACHINE

EVIL EMPIRE / THE BATTLE OF LOS ANGELES / RENEGADES / LIVE AT THE GRAND OLYMPIC AUDITORIUM

Live At The Grand Olympic Auditorium

2LP

Renegades

The Battle Of Los Angeles

אחרי שביססו את מעמדם עם אלבום הבכורה מ-1992 (שלצערנו לא מגיע דרך מיוזיק און ויניל), לקח לרייג' אגיינסט דה משין 4 שנים לחזור עם אלבום חדש. אבל זה היה חתיכת קאמבק:

Evil Empire היה לא פחות פוליטי וקשוח מקודמו, והמשיך לתקוף, לחשוף בערוותם ולשחוט פרות קדושות ומוגנות של הממסד האמריקאי ותוך כדי יצר להיטים חדשים ששוגרו בחמת זעם לרחבות מועדוני הרוק האלטרנטיבי כמו People of the Sun ו-Bulls on Parade.

שלוש שנים נוספות עברו, ההרכב המשיך להתעצם ולגדול, אפילו פתח את סיבוב ההופעות של U2 בארה"ב ב-1997, אך הזעם הקדוש והמהפכני לא הראה סימני דעיכה גם ב-The Battle of Los Angeles מ-1999 שאחד הלהיטים מתוכו, Calm Like a Bomb, היטיב לתאר את הטמפרמנט שמאפיין את הלהקה. Renegades שיצא שנה אח"כ היה כבר אלבום מתבקש ובו הלהקה מבצעת גרסאות כיסוי משובחות לשירים שהשפיעו על ההרכב וביניהם המנונים מכוננים של MC5, אפריקה במבטה, DEVO, סייפרס היל, EPMD, Minor Threat, ברוס ספרינגסטין והרולינג סטונז. הלכה למעשה, זה גם היה האלבום האולפן האחרון של ההרכב, אך שלוש שנים מאוחר יותר זכו המעריצים השבורים באלבום הופעה שמתבסס על שתי הופעות של הלהקה באודיטוריום האולימפי בלוס אנג'לס, כולל את כל הלהיטים (וביניהם כמובן גם Killing in the Name of, Bombtrack ו-Bullet in the Head מהאלבום הראשון) ובעיקר מוכיח בכל האזנה חוזרת איזו להקה ייחודית ומשפיעה רייג' אגיינסט דה משין: אור מזכך לגויים והאמת שגם ליהודים.

פרים זועמים:

תחנה צוברת פופולריות ברחבי העולם:

Fאנק מטאל בוגדני:

ככה הורגים, מפרקים ומפנקים:

ALICE IN CHAINS

DIRT / MTV UNPLUGGED

2LP

משמאל, חזון העצמות היבשות ופסגת היצירה של אחת מלהקות הגראנג' החשובות והגדולות בכל הזמנים עם להיטי נצח עם כובד רגשי עצום כמו Them Bones, Rooster, Down in a Hole וכמובן שגם Would?

מימין, הופעת האנפלאגד המכוננת ב-MTV ואחת המצמררות בסדרה כולה עם ביצועים אקוסטיים קורעי לב של ליין סטאלי המנוח ושאר חברי הלהקה שייבדלו לחיים ארוכים לחלק מהשירים הנ"ל כמו גם ליצירות מופת שבריריות דוגמת Heaven Beside You, No Excuses ו-Nutshell, במקור מתוך Jar of Flies.

נקשיב לכולו ואח"כ נתקלח:

כל כלי (אקוסטי) – כלי:

FAITH NO MORE

INTRODUCE YOURSELF / ANGEL DUST/ KING FOR A DAY, FOOL FOR A LIFE TIME / ALBUM OF THE YEAR

2LP

יכול להיות שבהקשר של פיית' נו מור "Fאנק מטאל" עלולה להישמע כהגדרה מקטינה.

גם אם הצליל שלהם היה מקפיץ (ומטאלי) כמעט תמיד, המוזיקה שלהם תמיד פרצה את גבולות הז'אנר, אך ייתכן וההקשר ההיסטורי אולי נותר חזק ונוכח ממה שהלהקה המדהימה הזו עשתה בהמשך.

כחלק מחוד החנית של הז'אנר – לצד להקות כמו רד הוט צ'ילי פפרז ו- Fishbone-פיית' נו מור פרצה לראשונה כבר ב-1985 עם אלבום הבכורה הרשמי We Care a Lot, אבל הוא היה האלבום הראשון של חברת תקליטים קטנה בתחילת דרכה ולא קיבל את ההכרה הראויה.

אך הוא כן השיג את תשומת ליבה של מייסדת הלייבל Slash Records. שנתיים מאוחר יותר יצא "הצג את עצמך" שכלל את We Care a Lot, שהפך ללהיט הראשון של ההרכב בזכות הבאס המקפיץ, הקלידים האפיים, הגיטרות החותכות, שירת התוכחה והפזמון הקליט, אבל הרבה גם הודות לכך ש-Slash Records נרכשו ע"י חברת התקליטים Warner Bros. הענקית שידעה להפיץ את הבשורה היטב. צ'אק מוזלי, סולן ההרכב, לא שרד את ההצלחה היחסית ועזב את ההרכב. החליף אותו ילדון צעיר ומחונן בשם מייק פאטון. The Real Thing, האלבום השלישי של הלהקה שיצא ב-1989 והראשון של פאטון עם פיית' נו מור, היה כבר הצלחה אדירה וגורפת להיטים ( Epic, Falling to Piecesכדוגמאות מייצגות), אך לשיאם האמנותי הראשון הגיעה להקה רק שלוש שנים מאוחר יותר עם Angel Dust. אלבום סהרורי של Fאנק מטאל אווירתי לצד להיטי פופ לכל דבר שלמרות מורכבותו, אורכו ועומקו התהומי לא חסך בלהיטים ובראשם Midlife Crisis, A Small Victory, Be Aggressive ו-Everything's Ruined. באותה תקופה הלהקה גם הקליטה גרסת כיסוי ל-Easy של הקומודרס, שלא נכללה באלבום. משצורפה להדפסות החדשות של האלבום עם גיבוי של קליפ מנצח ב-MTV, ההצלחה של ההרכב התפוצצה לכל עבר.

אבל הסקרנות המוזיקלית הייתה חזקה מכל הצלחה מסחררת ראשים ובאלבומם הבא, King for a Day Fool for a Life Time, פיית' נו מור העזו ללכת אפילו רחוק יותר ושחררו את אחד אלבומי הרוק הגדולים של שנות ה-90 ובכלל. עם גיטריסט חדש (טריי ספרואנס ממיסטר באנגל) הלהקה נגעה כמעט בכל סגנון אפשרי ונסחה אותו מחדש תוך כדי דהירה ורסטילית מעוררת השתאות על ציר תלול ומוטרף שנע בתזזיתיות בין פופ להרדקור בעוד פאטון חושף יכולות ווקאליות שהעולם טרם זכה לשמוע לפני כן.

במובן הזה, Album of the Year, שיצא ב-1997 מעט מחוויר לעומתו, אך רק בגלל ש-King for a Day הוא חד בדורו. בפועל, "אלבום השנה" הוא טירוף מערכות של רוק קרקסי שמזכיר ברוחו את Angel Dust וטומן בחובו כמה מהלהיטים הגדולים של הלהקה כמו Stripsearch, Last Cup of Sorrow ו-Mouth to Mouth.
כל הארבעה שלפניכם (ולא נכחיש שחסרונו של The Real Thing מורגש פה בכל זאת) יותר מראויים.

אכפת לנו גם:

ככה הופכים את משבר אמצע החיים לשיר פופ:

המנון תרמילאים:

בעקבות האוצר האבוד:

DREAM THEATER

IMAGES AND WORDS / LIVE AT THE MARQUEE / AWAKE / METROPOLIS PART 2: SCENES FROM A MEMORY / SIX DEGREES OF INNER TURBULENCE

2LP

אלבום בהופעה ועוד ארבעה אלבומי אולפן של הגדולה, המשפיעה והחשובה במטאל הפרוגרסיבי.

When Day and Dream Unite, האלבום הראשון של דרים ת'יאטר יצא כבר ב-1988, אך ההרכב פרץ לתודעה 4 שנים מאוחר יותר עם Images & Words והלהיט המזכך Pull Me Under באלבום שהצעיד את המטאל האמריקאי המסורתי שנות-אור קדימה.

הקלטת ההופעה במארקי, שיצאה שנה אחרי, הציעה עדות ראשונה עם סאונד משובח לכך שביכולתה של הלהקה הווירטואוזית הזו להביא את כשיורי הנגינה שלה לקדמת הבמה וכי אין מדובר בנגנים שמתקנים את עצמם לדעת באולפני הקלטות מושקעים.

Awake, שיצא ב-1994, אמנם נחשב לכישלון מסחרי אחרי ההצלחה הפנומנלית של Images & Words. אולי משום שחברת התקליטים לחצה שהלהקה תיישר קו עם ההתחזקות העולמית של המטאל הכבד יותר, כשבפועל מדובר ביצירה ארוכה ומורכבת עבור המטאליסט המצוי באותן שנים.

בכל אופן, 23 שנים אחרי שיצא עדיין מדובר באחד האלבומים הטובים ביותר של הלהקה.

מטרופוליס חלק 2: סצנות מזיכרון שוחרר ב-1999 (בינתיים הלהקה שחררה עוד אלבום אולפן, Falling into Infinity) ולמעשה היה המשכו של Metropolis - Part I (The Miracle And The Sleeper), אחד השירים הבולטים ב-. Images & Words

על-אף שאינו חף ממטאל הוא נחשב בעיני רבים לזה שמסמן את השלב בו הלהקה עברה רשמית לנגן רוק מתקדם מטאלי (להבדיל ממטאל מתקדם, יחי הניואנסים!) כשההשפעה של להקות כמו מריליון, פינק פלויד, ג'נסיס ו-Yes חזקה מתמיד. לא בכדי האלבום הזה הגיע למקום הראשון(!) ברשימת הקוראים של מגזין הרולינג סטון שהתבקשו לבחור את אלבום הרוק התקדם האהוב עליהם בכל הזמנים.

שש דרגות של מערבולת פנימית שיצא שלוש שנים מאוחר יותר הוא הוכחה ניצחת שדרים ת'יאטר יכולה להתעלות על עצמה שוב ושוב בעודם פורצים, מרחיבים ומגדירים מחדש את גבולות הרוק המתקדם עם אלבום עוצמתי, עמוק ומורכב מתמיד.

יש שיטענו שמדובר במגנום אופוס של הלהקה ויש שלא יכחישו זאת ויהנהנו בהנאה ובהסכמה.

אבל אח"כ תרים אותי

הקפות שניות ומתקדמות:

המציאו את האינטרנט:

תאכלו את הכל בבת-אחת ובפה סגור בבקשה:

חול ארז דסקל	THE RICK AND MORTY SOUNDTRACK RICK AND MORTY
מוסיקה לפרסומות הילה רוח	THE COMING OF LIGHT ACOLLECTIVE
מחפש שמיים גבע אלון	Les Dynamites LES DYNAMITES
אפס רגל סברס	SPEECH BUBBLES DAN BILLU
מלון ערבה איתי פרל	מתוניסיה לירושלים ארז נטף

אלבומים חדשים

חיפוש בקטלוג